זהו עכשיו שיש לנו מחשב אנחנו יכולים לכתוב את המיילים שלנו בעברית. חגית אפילו גילתה כישרון מצוין בכתיבה עיורת כי המקלדת פה היא באנגלית והיא מצליחה לכתוב בעברית, הידד!
קודם כל תודה על כל התגובות הנעימות שקיבלנו על המייל ומי שלא כתב לנו- זה הזמן, נועם פה מתחיל לחשוש שאתם שוכחים אותנו.. סתם...
קודם כל תודה על כל התגובות הנעימות שקיבלנו על המייל ומי שלא כתב לנו- זה הזמן, נועם פה מתחיל לחשוש שאתם שוכחים אותנו.. סתם...
אז מה היה לנו השבוע?
ביום שבת נועם החליט שאנו צריכים לבקר בבית האומות המאוחדות, אז הלכנו והלכנו והלכנו ועוד קצת הלכנו ועד שהגענו הצלחנו להכנס ואז גילינו שבסופי שבוע אין סיורים- אז מה זה שווה אם אתה רק נכנס כדי ללכת לשירותים, למרות שמבחינת חגית זו היתה הצלחה מסחררת- היא באמת היתה צריכה לשירותים...
ביום ראשון החלטנו החלטה אמיצה שהגיע הזמן לטפל קצת בנושא העבודה אז יצ א לנו להשאר בבית איזה יומיים (חוץ מיום ראשון נשארנו עוד פעם אחת) פשוט כדי לעבוד על הקורות חיים שמשום מה זה סוג של פרויקט פה. הכל צריך להיות כתוב כפעולה ותוצאה ומאוד מעוניינים לראות אם היו לך השגים או נגיד אם הצלחת להביא רווח לחברה שלך. בנוסף לזה צריך גם לעשות דף שער בכל פעם ששולחים את הקורות כדי לספר על עצמך בכמה מלים ושלא תחשבו חס וחלילה שאפשר ככה סתם לשלוח ל-20 מקומות כי לכל מקום צריך להתאים את דף השער שלו שזה די מעצבן! חוץ מזה נועם התחיל בחיפוש אחרי אמצעי מימון נוספים לתואר והתקשר לכ30 ארגונים יהודיים בארה'ב כדי לברר איתם את הנושא, מקווים לטוב גם בעניין הזה.
ביום שני ביקרנו ב- natural history museum או בתרגום חופשי המוזיאון הטבעי ההסטורי, כן זה המקום הזה שבן סטילר עשה סרט על שומר לילה שכל המוזיאון מתעורר לו. זה בהחלט מוזיאון מדהים הכל מוצג בצורה מוחשית ומרהיבה יש בובות של חיות בגודל טבעי שנראות ממש אמיתיות (מצורפות תמונות). בספר של ניו יורק יש מונח שנקרא עייפות מוזיאונים, זו ההרגשה הזו אחרי שעה שעתיים שהכל נראה אותו הדבר ואתה מתחיל לפהק בטירוף, שזה ממש חבל כי המוזיאון מדהים פשוט אחרי שעתיים אי אפשר יותר. אז הלכנו.
ובואו נספר לכם משהו מוזר על העיר הזו. נכון שאוגוסט עכשיו וחם בטירוף? בקיצור יש פה קטע מוזר של מזג האויר שאתה הולך לך בחום ופתאום משום מקום מתחיל לך גשם מטורף סטייל תאילנד. עכשיו, אף אחד לא ממש הזהיר אותנו מפני המונסונים הקטנים האלה (אנחנו אפילו לא בטוחים שככה קוראים להם) וזה לא כמו בתאילנד שאתה עם בגד ים. פה מתחיל גשם וזו מקלחת קטנה . בכל אופן יצא לנו להתקל בזה כמה וכמה פעמים.
ביום שלישי החלטנו לחצות את גשר ברוקלין ולראות את מנהטן מבחוץ פשוט לא תיארנו לעצמינו שזו תהיה בערך יציאת מצרים. זה גשר! ארוך. מאוד. מזל שממש כשיורדים יש פיצריה ממש טעימה שקוראים לה גרימלדי, ולמרות התור של חצי שעה זה שווה את זה. אחרי זה אכלנו גם גלידה ממש מעולה.
בנושא התורים אגב, מסתבר שאמריקאים מאוד אוהבים אותם, או לפחות לעמוד בהם, כך יצא לנו לעמוד בתור לפיצריה, לאוטובוס ואפילו...לחנות בגדים (!?) היום אפילו עמדנו סתם בחנות ופתאום התחילו לעמוד מאחורינו אנשים שחשבו שאנחנו תור, היינו צריכים להסביר להם שאנחנו פשוט עומדים ומדברים בחנות...
בכלל השבוע יצא לנו לאכול הרבה. ביום רביעי הזמינה אחת הבנות דודות אותנו למסעדה. זאת אומרת היא קראה לזה מסעדה. מסעדה יוונית. בארץ זה סוג של פלפליה או שווארמיה שמגישה שווארמה די מוזרה ואוכל כביכול יווני אבל לא מוצלח במיוחד אבל לפחות ניסינו. גם ביום חמישי אכלנו, הפעם אצל בן דוד של נועם, זוהי משפחה חמודה, חובשת כיפה סרוגה עם 5 בנים ובית ענקי- דפוס חוזר פה באזור ניו ג'רזי. היה מאוד טעים אגב.
היום ביקרנו ב'גרנד סנטרל סטיישן' שחלקכם אולי זוכרים מהסצינה הבלתי נשכחת ב'בלתי משוחדים', נפגשנו עם בת דודה של חגית והסתובבנו לנו בסוהו שזה סוג של שנקין (האמריקאים האלה כל הזמן מעתיקים...) רק עם קצת יותר אנשים, חנויות, סטייל ובקיצור – יותר. אפילו יצא לנו לראות את הסלבריטי הראשון שלנו – מייקל לואיס (קצת מאכזב שדווקא סלב ישראלי) שחלף על פנינו בסשן קניות.
חוץ מזה השבוע רכשנו סים מקומי ככה שיש לנו טלפון סלולרי מקומי. ולא פלא שאומרים שבאמריקה מרוויחים טוב, אתם יודעים שפה הם מחייבים גם על הדקות הנכנסות????? חוצפה שכזו! מספרים שבהתחלה גם בישראל החברות הסלולריות ניסו לגבות על שיחות אבל הישראלים לא הסכימו- ברור!!! מה אנחנו פראיירים???
אז לידיעתכם הטלפון שלנו כאן הוא 9175147612 ובמידת הצורך אפשר להתקשר (בשביל להתקשר מהארץ צריך קודם לחייג 001)
שיהיה לכם שבת שלום ורגוע
אוהבים ומתגעגעים חגית ונועם פרגו
No comments:
Post a Comment