West Side Stories 11

אנשים יקרים
שוב עבר די הרבה זמן מאז המכתב האחרון אבל ככה זה כשהעומס הולך וגובר, יותר קשה להתיישב ולכתוב
אבל מכיוון שכולכם חשובים לנו עד מאוד, נספר לכם קצת מה קורה איתנו
אז לחץ היא אכן מילה שמאפיינת את התקופה האחרונה נועם מתחפר בספרי הלימוד לקראת מבחני סוף הסמסטר שמגיעים בשעה טובה בשבוע הבא (!!!) מי היה מאמין שכשבארץ עוד בקושי התחיל הסמסטר כאן הוא כבר נגמר...
וחגית סוף סוף הבריאה לאחר שבועיים של כאב גרון ושיעולים בלתי פוסקים (החיפוש אחר המדביק המסתורי ממשיך אבל הרמזים מצביעים למשרד של חגית...)
אבל בואו נתרכז בדברים קצת יותר נחמדים – החגים שעברו ואלו שהולכים ומתקרבים.
אז לפני שבועיים בערך חגגו האמריקאים את חג ההודיה בו הם אמורים להודות על מזלם הטוב אך בעצם מתרכזים בעיקר בטחינת מזון שלא מביישת שום חג יהודי ובקניות רצחניות (תרתי משמע). אחד האירועים המסורתיים הגדולים בכל ארצות הברית הוא תהלוכת חג ההודיה של מייסיס תהלוכה של אנשים ובלוני ענק שהולכת מרחוב 77 ועד לטיימס סקוור (רחוב 42). אלפי אנשים יוצאים לצפות בתהלוכה ברחוב ומיליונים נוספים צופים בה בטלוויזיה, אבל קומץ קטן של אנשים מובחרים מצליח למצוא מרפסת פנויה ולצפות בתהלוכה מלמעלה, ונחשו מה? הפעם אנחנו היינו חלק מאותו קומץ!! העבודה של חגית (שעכשיו ברור למה היא עובדת בה) ממוקמת בדיוק בכיכר קולומבוס שגם דרכה עוברת התהלוכה וכך יצא לנו לצפות ממש כמו בני מלוכה באלפי האנשים ברחוב אה... וגם בתהלוכה. בתהלוכה עצמה היה ניתן לראות תזמורות ענק של מאות נגנים, ליצנים מכל הסוגים והמינים וכמובן בלונים (בין היתר סנופי, בוב ספוג, רונלד מקדונלד ועוד כמה שלא ממש זיהינו)

לאחר התהלוכה שפר עלינו מזלנו וקיבלנו טרמפ עד לבית של קרוביה של חגית שהזמינו אותנו לארוחת חג.
קצת קשה לקרוא למה שקרה שם ארוחה... הגענו לבית בסביבות 12 בצהריים ואכלנו ללא הפסקה עד ל10 בלילה. בין היתר טרפנו מבחר של 10 סוגי מטבלים, 15 מנות ראשונות, 8 מנות אחרונות ותרנגול הודו אחד.
רק נגמר חג ההודיה וכבר הגיע יום שישי שאחרי החג אשר מכונה – יום שישי השחור אשר מתאפיין בהוזלות מטורפות בחנויות, לפי נועם השם נובע מזה שבסוף היום רואים שחור בעיניים. לכבוד היום המיוחד חנויות רבות פותחות את שעריהם ב3 בבוקר (?!?!?) ואנשים מגיעים לפני ועומדים בתור, השנה לכבוד המצב הכלכלי יותר אנשים הגיעו ואפילו השכילו לרמוס למוות את אחד העובדים ברשת וול מארט בדרך למוצר מוזל במיוחד . אנחנו לא נסחפנו לטירוף קמנו כמו בני אדם ובאופן מפתיע לא מצאנו מדפים ריקים. בין השאר קנינו גם מזרון מתנפח עליו תוכלו לישון כשתבואו לבקר (רמז, רמז)
אז אם מדברים על חגים אי אפשר כבר להתעלם מטירוף חג המולד שהתחיל כבר לפני כמה חודשים אבל רק הולך ומחמיר ככל שהאירוע המכונן מתקרב. אז כבר קשה למצוא בעיר עץ שלא מלא באורות וחנות שלא משמיע שירי חג מולד בסבב. אנחנו באופן אישי די נהנים מתצוגת האורות הבלתי נגמרת ומשתדלים לטייל בחוץ כמה שיותר ולראות אורות, חלונות ראווה מקושטים וירידי חג מולד שצצים בכל פינה.

אל דאגה, כמובן שהאמריקאים משתדלים להיות כמה שיותר תקינים פוליטית ולכן על כל 10 עצי חג מולד אפשר למצוא (במקרה שמסתכלים טוב טוב) חנוכייה (או מנורה כפי שקוראים לה כאן מסיבה לא ברורה)
אז נשאר עוד שבוע עד לחופשת סמסטר ואז נשתדל לכתוב שוב פעם

שיהיה סוף שבוע נהדר
מתגעגעים ואוהבים
חגית ונועם

West Side Stories 10

זהו!
אתמול באופן רשמי התחיל החורף! זאת אומרת אפשר לומר שהוא התחיל כבר קודם כי מבחינתינו 10 מעלות צלזיוס זה יופי של חורף וגם הזיזו את השעון לפני שבועיים, אבל אתמול התחיל להיות קר. ממש קר. אברים פנימיים בגוף שלנו קופאים וחבל. היום נמדדו 3 מעלות צלזיוס באמצע הצהריים ואיזה כיף היום בלילה יהיו מינוס 3 מעלות! הידד! השמחה והאושר! או שלא…כדי לחמם מעט את ליבנו ולבכם אנחנו יכולים לספר שהבית שלנו מחומם ואין כמו חימום אמיתי שבו אפשר להסתובב עם בגדים קצרים בבית- זה היתרון היחידי.
ובכן, הבטחנו ולכן נקיים! מערכת הבחירות בארצות הברית היא מעניינת מאוד והאחרונה הייתה מעניינת במיוחד. בפעם הראשונה התמודד מועמד שחור על המשרה החזקה בארצות הברית (למרות שיש הטוענים שתחת שלטון בוש המשרה של סגן הנשיא היתה החזקה ביותר- חחחח). אז אם סיפרנו לכם עד כמה מוזרים האמריקנים עד היום, אז במערכת הבחירות הזו על אחת כמה וכמה אפשר להגיד את זה. חוץ מהעובדה שכל יום ניסו לעצור אותנו ברחוב כדי שנצביע לאובאמה, ובכל מקום שפנינו ראינו סיכות ושלטים וכובעים וחולצות, אז גם בטלוויזיה- החבר הכי טוב של האמריקני המצוי (אולי חוץ מכרטיס האשראי שלו) לא הפסיקו לפמפם לנו את הנושא, הכי מדהים זה לראות איך סלבריטאים תופסים עמדה ובאופן פומבי מצהירים על תמיכתם במועמד- במקרה הזה באובאמה.
אז אין ספק, הוא כובש הוא צעיר, הוא חריף ויש לו שכל אבל כמו שאומרים כל הפרשנים- רק בזכות אופרה ווינפרי הוא זכה. אתם פשוט לא יכולים לתאר לעצמכם כמה כוח יש לאישה הזו פה. אם היא הייתה מתמודדת בעצמה אנחנו יכולים להבטיח לכם שהיא הייתה זוכה.
לקראת יום הבחירות היינו בטוחים שכמו בכל אירוע מעניין בארץ יהיה מעניין ומה לעשות ברחוב, והאמת שלא כל כך טעינו. זאת אומרת במהלך היום היה מאוד משעמם והתקשורת כל הזמן ניסתה לייצר חדשות. נועם חיכה שעה בתור כדי להגיע למכונה עתיקה שהיה צריך היסטוריון כדי שיסביר לכל אחד איך להפעיל אותה (מושכים פעמיים ואז מזיזים את המתגים הנכונים...) ולבסוף להצביע. (בארץ כבר מזמן היו מוותרים והולכים לנגב חומוס- דוגרי יותר שווה...) לרגל הבחירות כל מיני רשתות מזון העניקו דברים בחינם למצביעים: רשת סטארבקס נתנה קפה ורשת בן אנד ג'ריס חילקה גלידה. אבל דווקא ביום הזה היינו חולים- ובכך נפתרה בעית הרעב העולמי- נועם וחגית לא גמרו לכולם את האוכל. אז כן, פספסנו הכל, גם את האוכל חינם וגם את המסיבות ברחוב! קמנו שנינו חולים בבוקר ואחרי שחגית חזרה עם חום גבוה מהעבודה ונועם לא הרגיש טוב פספסנו את האירוע ההיסטורי המשמעותי ביותר שקרה בזמן האחרון הארצות הברית- על פי הפרשנים. אז פספסנו. לפחות שמענו את צרחות האושר מחלונות השכנים בכל פעם שהודיעו על מדינה שבה אובאמה זכה ומכיוון שהדירה שלנו לא רחוקה מהארלם גם שמענו את החגיגות. לסיכום נקווה שברק באמת יצליח לעמוד בציפיות ויצליח להציל את המדינה מלהתרסק לחלוטין כפי שקצת מרגיש שקורה בימים אלו.
ובהקשר זה, נועם עדיין מחפש התמחות לקיץ, ממש אחרי הבחירות הוא נסע לשרלוט שבצפון קרולינה לאחר שהוא עבר את הסיבוב הראשון של הראיונות של בנק אוף אמריקה ובילה יומיים במלון כשכל ההוצאות והנסיעות (טיסות) מכוסות על ידי החברה, ושעה וחצי בראיונות מתישים הוא קיבל השבוע תשובה ש"תודה אבל לא עכשיו" או במילים אחרות "גם המצב הכלכלי שלנו על הפנים ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו יותר מידי מתמחים". מה שכן, כאמור היה מאוד נחמד ונועם גילה תופעות חדשות – בארוחה הראשונה בשרלוט נועם הזמין קולה ולגם אותה בהנאה רבה (החברה שילמה עליה J) ולפני שהוא סיים המלצרית הביאה לו עוד כוס (???) בתגובה נועם שאל את המלצרית בתדהמה למה היא הוסיפה לו עוד כוס (אז נכון שהחברה משלמת אבל לא צריך להגזים) ואז הוא גילה את שיטת ה"ריפיל" – מילוי מחדש, מסתבר שבמדינות שהם לא ניו יורק זה די מקובל שפשוט ממלאים לך כמה פעמים שאתה רוצה את הכוס – פלא שעולים במשקל?
לסיום נספר על עוד חוויה נהדרת שהייתה לנו – משחק הכדורסל בליגה הטובה בעולם (ולא, זו לא היורוליג) נועם השיג כרטיסים מוזלים למשחק של הניקס מול הג'אז במדיסון סקוור גארדן. למי שלא יודע נועם הוא אוהד יחסית נלהב של הג'אז והוא היה מוכן כבר להנות ממשחק שבו הם מנצחים את אחת הקבוצות החלשות בליגה. אבל הפלא ופלא ניו יורק ניצחו. מיותר לציין שלהיות במשחק כזה ועוד כשהקבוצה הביתית מנצחת זו חוויה אדירה, ההפעלות, האורות מוכרי המזון שעוברים כל 2 דקות ומסתירים את המגרש אה, וגם השחקנים שעל המגרש (נראה שהם קצת נבלעים בכל ההמולה מסביבם), חגית נהנתה מהמגוון הרחב של המאכלים שניתן היה למצוא שם החל מפופקורן ועד סושי ושוב הצליחה להבין למה האמריקאים שמנים... בקיצור מומלץ ביותר!!
זהו, אז כרגיל כתבנו קצת הרבה ומי שזה מפריע לו, חבל, אנחנו מנסים לשתף אתכם במה שעובר עלינו.
בשבוע הבא נאכל תרנגול הודו בחג ההודיה ובקרוב נספר לכם על כך
סוף שבוע נעים
חגית ונועם

West Side Stories 8

שלום לכולם

עוד שבוע עבר ולמי שלא אמרנו באופן אישי אז: "גמר חתימה טובה" ולמי שצם מקוים שהיה צום קל (אגב כאן האמריקאים לא מסוגלים להגיד חתימה טובה אז הם פשוט אומרים "גמר" או שיהיה לך "צום משמעותי" יענו meaningful, אנחנו צמנו שזו חוויה מעניינת כשלעצמה בכל מקום שהוא לא ישראל. קודם כל היה צום מאוד קל ואנחנו לא יודעים אם לזקוף את זה לזכות מזג האוויר או לשיטה של משפחת דיקמן והלפרין- ארוחה חלבית (תודה אגב’ היה מעולה), אז מה שזה לא יהיה, זה עבד.

את הארוחה המפסקת ערכנו בביתנו יחד עם השכן הברזילאי מהבניין שלנו שהתגייר לפני כמה שנים ועם שתי יהודיות כשרות שסיפרו לנועם שהן מתכוונות להזמין אוכל סיני והוזמנו מיד לשולחננו.
אז בנוגע לצום, לצום בחול זה ממש מוזר, קודם כל כי כולם ממשיכים את חייהם וזה גם לא פשוט להסביר לכל מי שמאחל לך חג שמח על מהות החג ושהוא לא ממש שמח ולא ממש כיף, הכבישים מלאים- ולא זה לא רעיון טוב לנסות לעבור באור אדום- תאמינו לנו ניסינו... בתי עסק עובדים ואולי הכי גרוע ממשיכים למכור אוכל! אז צריך למצוא את הדרך היעילה ביותר להגיע לבית הכנסת בלי לעבור מסעדות או בתי עסק שמוכרים אוכל וזו משימה מאוד לא פשוטה באזור שלנו- ממש כמו משחק מחשב שצריך למצוא את הדרך בתוך המבוך...

חוץ מזה אנחנו רגילים לשמוע את אבא של חגית מתפלל בנוסח אהוב ומוכר בשפה מתגלגלת ולא עם ריש מוזרה ועצירות או שפתאום ממציאים שירים או מנגינות חדשות לקטעים ידועים ואהובים (נו באמת’ לשיר את הקדיש- ככה?) החזן בבית הכנסת ביום הראשון היה כל כך מוזר שזה פשוט מפחיד , לא היה ברור אם הוא חזן או מתפלל בקול רם לעצמו- הוא גם עשה תנועות מפחידות עם הידיים ובקיצור החוויה לא הייתה מוצלחת במיוחד מה שעודד אותנו לנסות בית כנסת אחר ביום השני שהיה מאוד מוצלח- בית כנסת ישן משנות ה-40 שפועל רק בשבתות וחגים עם קהילה קטנה באזור הארלם- ולמי שתהה, כן יש יהודים שחורים בארצות הברית (אנחנו הופתענו)- היה מגניב!

ואולי החלק הכי מוזר”Hasala” . מסתבר שלאמריקאים המוזרים האלה יש אמבולנס לשבתות ולחגים. האמת שאנחנו לא ממש יודעים מתי הוא פועל אבל ביום כיפור התוודענו אל המוסד. לצערנו אישה מבוגרת חטפה התקף אפילפטי באמצע התפילה, מיד המתפללות שהיו לצידה צעקו אם יש רופא ובבית כנסת בניו יורק מסתבר שיש לא מעט רופאים, שכל מה שהם עשו היה להזמין לה אמבולנס. לאלו מאיתנו שראו התקף או שניים (שייפ...) אתם ודאי יודעים שאין יותר מדי מה לעשות בנושא ובדרך כלל אחרי ההתקף החולה פשוט נרדם- שזה מה שקרה אבל פתאום באמצע כל ההמולה הגיעו 6 גברים לבושים במיטב מחלצותיהם- חליפות וקיטל וכיפות וציציות, עם ציוד רפואי והנשימו את האישה ולאחר מכן פינו אותה משם. אכן חוויה מוזרה באופן כללי וביום כיפור בפרט. הם גם גירשו משם את האמבולנס הרגיל שהגיע, ונשאלת השאלה למה בעצם בעיר של מיליוני גויים לא העדיפו להשתמש בגוי של שבת....(בקרב מי שיענה נכונה תוגרל חופשה חלומית בדירה נחמדה בניו יורק...)

חוץ מזה חוויות נועם וחגית הסלבריטאים לא הסתיימו, באחד הימים עברנו לנו בכיכר הזמן או בשמה הלועזי טיימס סקוור כשלפתע קפצו עלינו שני חברה שהציעו לנו להצטלם לתמונה שתופיע על אחד הבניינים כשמתחתינו יהיה כתוב שאנו מצהרים על נאמנותנו ל-PC (ולא ל-MAC לחילופין). כמובן שלא בזבזנו הזדמנות לפרסום בחינם ובהמשך תראו את התמונה שלנו! ישנה גם טענה שבכל פעם שנהיה באזור ונשלח SMS הם ישימו את התמונה שוב! אז כשנסתובב ביחד בכיכר כשתבואו לבקר אל תשכחו לבקש מאיתנו...

בסופ"ש שעבר הלכנו לבקר בקברו של הנשיא גראנט שנמצא ממש לידינו- מדובר במוזוליאום ענק ויפיפה שנמצא שם כבר מהמאה ה-18 או משהו כזה ושוב אנו מזכירים, למבקרים מובטח סיור באזור באדיבות פרגו טורס. אחרי הסיור המלבב קפצנו לאוניברסיטה שם היה אירוע ענק של מעין שבוע הספר לילדים (רק שזה לא היה שבוע אלא סוף שבוע ורק חברת טארגט מכרה ספרים אבל העיקר הכוונה והארגון שהיה מוצלח). הופיעה שם ליסה לואב שזכורה בישראל בעיקר מהלהיט שלה "stay (I missed you)" שבינתיים הפכה לגרסה אמריקאית של יובל המבולבל רק בלי הקרחת שהופיעה במגוון שירי ילדים (והרכבת שרה צ'ו צ'ו צ'ו) ובאופן מפתיע זוהתה על ידי חגית. ואפילו ראינו מישהו שאפילו מוכר בימים אלו - האבא מסדרת הטלוויזיה האמריקנית "אחת שיודעת"- כן הוא חתיך גם מקרוב ומחבק ממש מצוין (חחחח- תמונה מצורפת). וכמו ישראלים טובים דאגנו לקחת כל מה שנתנו בחינם- תיק קטן מים בטעמים יוגורט וקאזו- בקיצור יום מלא הפתעות.

ועכשיו להערה קטנה בנושא מזג האוויר- כן, הוא מוזר. בשבועיים האחרונים התחלנו לטעום מטעמו של הסתיו הניו יורקי- עדין לא שלכת אבל בהחלט חורף ישראלי טיפוסי ולא, ג'קט לא מספיק. השבוע מסיבה לא ברורה חזרנו לטמפרטורות מצוינות ואפילו ישבנו יום שלם בפארק אתמול. המסקנה- אנחנו אוהבים קיץ וחבל!

מזג האוויר המצוין לא ממש עוזר לנועם שאמור ממש בימים אלו לשבת בבית וללמוד למבחני אמצע הסמסטר שיתחילו השבוע (מבחן אחד השבוע ועוד שניים בשבוע הבא) איך בדיוק הגיע כבר אמצע הסמסטר ומה בדיוק הספקנו ללמוד בחודש וחצי, לפרופסורים האמריקאים הפתרונים, לנועם זה עדיין לא ממש ברור.

הבחירות גם הולכות ומתקרבות ומי שסיפר לנו שאמריקאים לא מדברים על פוליטיקה כנראה לא היה בניו יורק בשנת בחירות כי כאן זה הנושא החם, נועם אפילו קיבל כרטיס בוחר השבוע כך שבמקרה שאתם רוצים לשכנע אותו לאיזשהו כיוון, זו ההזדמנות שלכם להשפיע על איך תראה ארצות הברית בשנים הקרובות.

לסיום - מי שקיבל מנועם דוא"ל שמזמין אותו להצטרף ל"linkedin" נסביר על כך בכמה מילים:
האמריקאים כמו בהרבה מקרים עושים הרבה דברים כמו בישראל רק בצורה הרבה יותר ממוסדת, בצורה זו מוסד ה"חבר שלי מכיר את חבר שלו והוא יסדר לי עבודה" הפך למוסד הנטוורקינג האמריקאי שמהותו היא אותו דבר אבל הוא הפך לסוג של אובססיה לאומית. האמריקאים יכולים לשלוף את המכשיר הסלולרי שלהם אחרי שיחה של 2 דקות ולהחליף פרטים כחלק מהריטואל, ומקומות עבודה ומוסדות לימוד מארגנים באופן קבוע אירועי נטוורקינג כדי ליצור קשרים בין מקומות עבודה, מעסיקים, מועמדים למקומות עבודה וכו'. האתר שנשלח אליכם הוא אתר שמהותו מקצועית שלא כמו הפייס בוק המוכר והחברתי, המהות של לינקאין היא שבמידה ובעתיד תרצה לעבוד בחברה מסויימת ולחבר של חבר שלך יש מכר שעובד שם תוכל לקבוע איתו פגישה ולשוחח על כך, אז במידה ואתם רוצים לנסות אתם מוזמנים וגם במידה שלא אנחנו לא נעלב, זאת לא הצעת חברות, רק הצעה עסקית.

שיהיה לכולם חג סוכות שמח ורגוע
תהנו מכל הסרטים הפסטיבלים והארוחות
אוהבים ומתגעגעים
חגית ונועם

West Side Stories 7

שלום לכולם,
דבר ראשון שנה טובה לכולם!!

אנחנו מקווים שקיבלתם את הברכה הצנועה ששלחנו במייל בערב החג.
תודה לכל מי ששלח לנו גם ברכה, אנחנו נהנים לקבל כל סימן חיים מכם!!
גם כאן בניו יורק הרחוקה השתדלנו לחגוג את החג כהלכתו (מה שאומר לאכול כמויות בלתי נתפסות של אוכל בשלושת ימי החג) נועם אפילו הלך בערב החג לבית הכנסת הסמוך יחד עם השכנים הישראלים שלנו ועם הרבה סטודנטים וסטודנטיות לרבנות ששרו במבטא אמריקאי כבד את שירי החג השונים.
לאחר מכן אכלנו את ארוחת החג הראשונה עם שכנינו הישראלים וההורים שלהם, חגית הכינה שתי חלות וחווינו ערב מרתק בליווי ניגונים תימניים (ארץ המוצא של אב המשפחה).
יום למחרת נועם יצא באמצע שיעור ונסענו לקרובי המשפחה של חגית בניו ג'רזי לארוחה קצת פחות מסורתית אבל מאוד טעימה, חגית הכינה שתי חלות שזכו להצלחה רבה.
גם ביום רביעי לא התעצלנו ונסענו לברוקלין לקרובי משפחה של חברה של חגית (בתאור) שהזמינו אותנו לארוחה ענקית נוספת (נחשו מה הבאנו...נכון, 2 חלות!!).
בקיצור בחג הזה היינו מסודרים ביותר ובימים אלו אנחנו עדיין מתאוששים ומנסים לחזור למשקלנו המקורי.

בנוסף, בשבועיים האחרונים יש לנועם הרבה לחץ בגלל שהאמריקאים המסודרים האלו מתחילים כבר באוקטובר לבחור את המועמדים להתמחויות קיץ!!! אז בשבוע שעבר נועם ביקר באירוע אליו הגיעו מגוון חברות מכובדות כמו קולגייט, ג'נרל אלקטריקס, ג'ונסון & ג'ונסון ועוד רבים וטובים ויום לאחר מכן בעוד יריד עבודה שהיה בקולומביה שאליו הגיעו ענקיות כמו גוגל, מיקרוסופט, בלומברג ועוד כל מיני שמות מכובדים מהתעשייה. נועם נאלץ ללבוש חליפה, ללוות מהשכנים עניבה ולהסתובב ככה כמה שעות בניסיון להרשים את נציגי החברות, בנוסף כמסורת חיפוש העבודה המייגע בארה"ב לאחר שנפגשת עם האנשים בירידים והחלפת איתם כרטיסי ביקור וקורות חיים צריך גם לשלוח להם מכתבי תודה (?!) על כך שהקדישו לך מזמנם. האם כל זה יוביל לעבודה בקיץ הקרוב? אם זה יקרה אתם תהיו הראשונים לדעת.

להרבה אנשים שמגיעים לניו יורק יש חלום להפוך באחד מהימים לכוכבי טלוויזיה, אנחנו החלטנו לוותר על שלב החלומות ובשבוע שעבר דילגנו על כל השלבים והפכנו לכוכבי טלוויזיה מבוקשים במיוחד כאן בניו יורק... לא מאמינים? אז ככה...
לפני מספר חודשים (2) גילינו שאפשר להירשם להשתתף כקהל בתוכניות טלוויזיה שונות בעיר, כמובן שמיד נרשמנו לכולן ולאחר מספר שבועות חגית קיבלה במייל הודעה שהיא נבחרה להשתתף כקהל בתוכנית של מרתה סטוארט!!! (מי שהשם לא אומר לו משהו, מרתה היא גורו של עיצוב בית ובישול שאפילו בילתה קצת זמן בכלא בגלל העלמת מיסים של כמה מיליוני דולרים לפני כמה שנים) כך שביום חמישי יצאנו מצוידים בכרטיסים לתוכנית. לאחר המתנה של כשעה נכנסנו פנימה לאולפן המדהים והענק של התוכנית מלווים בבחור משעשע שהתפקיד שלו הוא להגיד לקהל מתי למחוא כפיים, מתי להגיד המממ... (כל פעם כשמשהו נראה טעים) ומתי להתלהב ממשהו שמרתה מכינה. לאחר שהקפיאו אותנו במיזוג של האולפן התוכנית התחילה. מרתה הכינה שקיות מתנה, עוגיות (יחד עם אחת השחקניות מ"המשרד") ורוטב תפוחים ובהפסקת פרסומות אפילו חילקו לנו מתנות (יומן, דיסק ועוגייה!!!).
יצאנו שמחים ומרוצים והלכנו לנו בשלווה לכיוון מרכז העיר, במרכז העיר נועם הבחין בבחור שעומד ברחוב ומציע לאנשים להירשם למשהו בחינם, כמובן שמיד נגשנו לראות במה מדובר, אז הוא שאל אותנו האם אנחנו רוצים להיות קהל בתוכנית של דיוויד לטרמן, לאחר שדנו וחשבנו על הנושא באריכות (5 שניות) החלטנו שהזדמנות כזאת לא מגיעה כל יום וענינו בחיוב (מה אנחנו פראיירים?) לאחר כמה שעות הגענו לאולפנים בהם מסריטים את התוכנית קיבלנו הדרכה על איך להיות קהל טוב (לצחוק מכל דבר שלטרמן אומר ולא לעשות קולות טיפשיים של התלהבות כמו שעשינו לפני כן אצל מרתה) נכנסנו לאולפן בו כמובן הקפיאו אותנו וצפינו בתוכנית טובה במיוחד של לטרמן שהיה מעוצבן כי יום לפני כן מקיין, המועמד לנשיאות, הבריז לו ברגע האחרון (כי הוא היה חייב לטוס לוושינגטון להציל את הכלכלה) והתראיין אצל מישהו אחר.
אצל לטרמן ראינו את פריס הילטון (היא אפילו יותר רזה במציאות), את האצן האולימפי מג'מייקה שזכה ב3 מדליות זהב באולימפיאדה וכמובן את כל הצוות של התוכנית כולל להקת האולפן המצוינת שניגנה בפרסומות. שיצאנו החוצה מהאולפן ישר עטו עלינו צוות טלוויזיה של "entertainment tonight" שרצו שנספר להם איך הייתה התוכנית ואיך לטרמן הגיב לנושא מקיין. וכך ביום אחד הופענו ב3 תוכניות טלוויזיה!!!

חוץ מזה יש לנו עוד חדשות טובות- בשעה טובה חגית מצאה עבודה! היא מנהלת משרד בחברת סטארט אפ ישראלית חמודה שיש בה 10 אנשים בניו יורק ועוד 40 בארץ. זה די נחמד למרות שזה לא מה שהיא חיפשה אבל בהתחשב במצב ולאור העובדה שכל מי שפגש אותה אמר לה שזה מאוד מפתיע שהיא מצאה עבודה כל כך מהר באופן כללי ובייחוד עכשיו, אנחנו מרוצים. חגית בכל מקרה תמשיך לחפש עבודה במשאבי אנוש אז אם אתם שומעים על משהו תעדכנו!

אז זהו להפעם, מחכים לשמוע איך עבר עליכם החג.
לסיום אנחנו רוצים בהזדמנות זאת להגיד מזל טוב לנועה ונדב שמתחתנים ביום ראשון!!!! (לא שכחנו)
וגם בשעה טובה לדיקלה ויונתן שהתארסו השבוע!!! (חשבתם שתוכלו להתחמק... אבל לא!)

גמר חתימה טובה לכולם.
חגית ונועם פרגו

West Side Stories 6

הי לכולם,
קודם כל אנחנו חייבים לציין שלכתוב כל שבוע זה לא כל כך פשוט. א. כי זה מצריך להתיישב ולחשוב ולנצל זמן שלא תמיד יש לנו. ב. לפעמים לא קורים יותר מדי דברים. בקיצור תהיו סבלנים איתנו.
מצד שני אנחנו לא שומעים כמעט שום דבר ממה שקורה לכם, לא שאנו מבקשים שתכתבו לנו כל שבוע אבל אפשר מדי פעם לספר לנו מה עובר עליכם, רמז רמז.

אז לפני שנסקר את האירוע המרכזי השבוע- יום ההולדת של חגית (בניית מתח...) נתחיל עם כמה דברים אחרים, כמו זה שהלכנו לצפות במחזמר הזוהר מרי פופינס. מי שהיה בניו יורק ולא הלך למחזמר עשה טעות מרה. מי שהלך למחזמר וישב בשורות האחרונות במרומי האולם וכמעט נפל למטה מהמרפסת העליונה גם כנראה עשה טעות.
אז ממש נהנינו ואין ספק שהמחזמר מדהים ושדיסני יודעים לעשות את עבודתם לא רק בסרטים אלא גם בהצגות חיות והתלבושות והתפאורה פשוט עולים על כל דמיון. גילינו גם שזו בעיה ממש גדולה לשבת רחוק מההצגה כי לא מצליחים לראות הרבה דברים וגם אין יותר מדי מקום לרגליים (גם לא לחגית) ובפעם השביעית שמקימים אותך כדי לעבור יש סיכוי גדול שתעוף לקומה התחתונה- זה מסוכן!

אז למזלנו חגית בנס הצליחה להינצל מנפילה וליהנות מהמחזמר, למרות שחצי מהשירים במחזמר לא היו בכלל בסרט שחגית יודעת אותו בעל פה- סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושיס!
בשבוע שעבר הלכנו לפסטיבל בשכונת איטליה הקטנה שבדרום העיר. מסתבר שכשאמריקאים אומרים פסטיבל הם מתכוונים בעיקר למקום שיש בו הרבה דוכנים של אוכל ומשחקי ירידים (לא שיש לנו תלונות) אז ניסינו מגוון מאכלים איטלקיים ובילינו בנעימים עם חברים ועם קוקה.

קוקה שהייתה מצטרפת אלינו בתקופה האחרונה לכל בילוי כי אי אפשר היה להשאיר אותה בבית מחשש שתנבח ותעיר את כל השכונה קיבלה מתנה שהיא לא ממש אוהבת. מדובר בקולר מיוחד שמטרתו למנוע ממנה לנבוח, כשהיא נובחת הוא נותן לה זרם חשמלי קטן (כן, גם לנו קשה עם זה) אבל אין מה לחשוש כי מאז שאנחנו שמים לה את הקולר היא כמעט לא נובחת כך שהיא גם לא חשה שום זרמים.

השבוע נועם התחיל עבודה חלקית במשרד שאחראי על אתר האינטרנט של האוניברסיטה. הוא מעלה חדשות על האוניברסיטה לרשת, מאשר פרסום של אירועים וגם משווה בין פרסומים של האוניברסיטה למה שרשום באתר בנוסף יש אפשרות לצאת לצלם ולערוך אירועים באוניברסיטה ולקבל תשלום נוסף.
חוץ מזה רצינו לספר לכם קצת על החברים החדשים שלנו- לא אל תדאגו אנחנו לא שוכחים את החברים בבית, אבל צריך איכשהו להעביר את הזמן פה...
כמעט כל החברים שלנו הם גם השכנים שלנו. יש לנו זוג חברים שהכרנו כי ראינו בחור נחמד שלובש חולצה שכתוב עליה צ.ה.ל. ולרגע תהינו לעצמינו אם הוא ישראלי או לא, כעבור שנייה נמלכנו בדעתנו ששום ישראלי לא יעז ללבוש חולצה שכתוב עליה בעברית כשהוא בחול לא כל שכן חולצה שכתוב עליה צ.ה.ל. אז לבחור הנחמד קוראים חורחה והוא צ'יליאני ולאשתו קוראים שרה והיא אמריקנית והם שני יהודים חמודים שאנחנו מאוד אוהבים והם אוהבים את קוקה, אהה כן, גם אותנו.
יש לנו שכנים נוספים שלאמא קוראים קלייר ולבעל שכחנו איך קוראים ויש להם שתי ילדות קטנות אחת בת חודשיים והשניה בת שנתיים וגם הם מאוד אוהבים את קוקה, אהה כן, וגם אותנו- יש פה דפוס חוזר?
יש גם את טאי ולורן שאת התמונות שלהם ראיתם, שני בלונדינים מאריזונה שעומדים להתחתן ב- 27/6 תאריך מצוין יש לומר וגם הם השכנים שלנו והם נראים כמו דוגמנים! טאי גם מאוד דומה לג'סטין טימברלייק וכשיצאנו איתו ועם החברים האחרים השבוע עבדנו על אנשים שהוא ג'סטין טימברלייק וזה היה מאוד מצחיק (התחלנו להתלחשש בינינו שנראה לנו שעבר לידינו עכשיו ג'סטין ואנשים הסתובבו והסתכלו והתחילו לדבר ולהתלהב)- מסקנות חדשות על האמריקנים- הם מאוד אוהבים סלבריטאים, והם מאמינים לכל דבר- התפוצצנו מצחוק.

ועכשיו לאירוע המרכזי, אנחנו יודעים שחיכיתם לו, אלוהים יודע שחגית חיכתה לו, היום הולדת של חגית! למי שלא זוכר או יודע ביום חמישי חגית חגגה את יום הולדתה ה-26! החגיגות התחילו עוד בערב קודם כשבערך ב-22:30 קיבלנו חבילה גדולה בה חיכתה מתנה לחגית ועדילוש ואביבוש שדרך האינטרנט הזמינו לחגית מתנה מדליקה מויקטוריה סיקרט! זה היה מאוד משמח ומפתיע.
למחרת בבוקר נועם העיר את חגית עם קופסת סופגניות מדאנקין דונאטס- 6 ליתר דיוק, שסמלו את ה-6 ב-26 הסתווים שחגית חוגגת (מזל שלא 20...) עם שוקו גדול ועוגית שוקולד צ'יפס- הרעלת סוכר בדרך...
אחרי זה שטף אותנו גל שיחות מהארץ שממש שימחו את ליבנו- נעים לדעת שזוכרים את יום ההולדת שלך ובטח ובטח כשנמצאים רחוק מהעין... זה היה ממש כיף!
בצהריים חגית יצאה לארוחת צהריים עם הבת דודה שהתארחנו אצלה באוגוסט ונהנתה מהמבורגר- המסקנה קניבר שולטטתת, ובערב יצאנו עם חברים לבית קפה שהתברר שהוא בית הקפה שמופיע בסרט "יש לך הודעה" עם מג ראיין וטום הנקס כשהיא מחכה לדייט שלה וטום שהוא בעצם הדייט מגלה שהדייט שלו היא האויבת העסקית שלו... תראו את הסרט, כי המקום ממש חמוד ויש בו עוגות מעולות- מי שיבוא לניו יורק לבקר אותנו יזכה לטעום!

זהו בעצם לא קרה יותר מדי
אנחנו מתגעגעים וסקרנים לדעת מה קורה איתכם!
נשיקות
נועם וחגית

West Side Stories 5

שלום לכולם,

עדיין עושים מאמצים לשמור על קשר,
אז השבוע נועם התחיל את לימודיו באוניברסיטה ולכן ננצל את המייל כדי לספר קצת על האוניברסיטה והתוכנית שלו: אז ככה: אוניברסיטת קולומביה היא המוסד להשכלה גבוהה השישי הכי וותיק בארה"ב, היא נוסדה ב1754 (וואו!!) וב1954 היא הצטרפה לליגת הקיסוס – ההתאחדות של שמונת האוניברסיטאות הוותיקות הפרטיות של החוף המזרחי (ייל, הרוורד, פרינסטון, בראון, קורנל, פנסילבניה ודרמוט' כך שאנחנו בחברה טובה רק קצת יקרה...) בין הבוגרים של קולומביה: תאודור רוזוולט, פרנקלין רוזוולט, ברק אובמה, מדליין אולברייט, ווורן באפט (כך שיש לאיפה לשאוף). נועם לומד בcolumbia university’s teachers college או בקיצור TC. מוסד שנחשב למוסד האקדמי הכי טוב לחינוך. בשלב זה אתם בוודאי שואלים את עצמכם "האם נועם הולך להיות מורה?" אז התשובה היא לא, נועם לומד בתוכנית של פסיכולוגיה ארגונית מה שמעלה את השאלה החשובה מה הקשר בין אוניברסיטה למורים ופסיכולוגיה. אז לפני שנים רבות כל תחום הפסיכולוגיה המעשית עבר מקולומביה לTC (ארגונית, קלינית, התפתחותית וכו') ורק הפסיכולוגיה הבסיסית נשארה בקולומביה. (את המעבר אגב יזם תורנדייק לכל תלמידי הפסיכולוגיה לשעבר שהשם אומר להם משהו) התוכנית עצמה היא אחת מהיוקרתיות בארה"ב ואחת מהיחידות שמתמקדת רק בפסיכולוגיה ארגונית (ולא בפסיכולוגיה תעשייתית) בין הבוגרים של TC אפשר למצוא את ניל פוסטמן, קארל רוג'רס, אדוורד תורנדייק ורות ווסטהיימר (כן, הסבתא שנותנת עצות לשיפור יחסי המין)
עד עכשיו היו המון אירועי פתיחה (אוריינטציה לתלמידים חדשים, אוריינטציה לתלמידים בינלאומיים, פגישות לדיירים ועוד כל מיני) וגם קצת שיעורים בסיסיים (נועם לוקח בסמסטר הזה 4 קורסים אותם הוא ריכז ביומיים) ובינתיים המסקנות העיקריות הם שיש מרצים טובים ושיש המון חומר קריאה בין שיעור לשיעור.

במקביל לתחילת הלימודים התחלנו גם לוודא שבנוסף להוצאות הרבות שיש לנו יהיו גם הכנסות. חגית עדיין מחפשת עבודה בשירותי אנוש אבל בינתיים, עד שתתקבל, עובדת בחנות של כרטיסי ברכה שנמצאת כ10 דקות הליכה מהדירה שלנו (בהזמנות זו, מי שמכיר חברות שמחפשות בחורות איכותיות במיוחד לעבוד במשאבי אנוש בניו יורק מוזמן להעביר אלינו פרטים), נועם התחיל לעבוד בהגהה של מסמכים שהועברו לפורמט אלקטרוני עבור תלמידים בעלי מוגבלויות, (עבודה נחמדה מכיוון שאפשר לעבוד מהבית ובכל שעה שרוצים) ויתחיל כנראה בשבוע הבא לעבוד בעבודה חלקית במשרד לקשרי חוץ כסוג של מרכז מערכת של העיתון של האוניברסיטה וצלם ועורך לעת הצורך.
חוץ מזה אנחנו ממשיכים ליהנות מהאירועים השונים בעיר ובקמפוס. בסוף השבוע היה בקמפוס של קולומביה אירוע ענק בו הציגו המועדונים השונים של האוניברסיטה את עצמם ואת התוכניות שלהם. יש המון מועדונים לכל דבר שאפשר לחשוב אליו מספורט (הוקי, אופניים, רכיבה על סוסים ועוד) דרך דתות (יהדות ונצרות על כל זרמיהן, בודהיזם, עדי יהווה ועוד רבים וטובים) וכלה באחוות השונות שיש באוניברסיטה (לא, לא הצטרפנו לאף אחווה).

היינו גם בצעדה הדרום אינדיאנית – הצעדה השנתית של כל הפורטוריקנים, ג'מייקנים וכל שאר בעלי הדגלים הצבעוניים בקריביים שהייתה בברוקלין. לאחר כשעה וחצי של פוליטיקאים שעברו ונפנפו התחילו לעבור עגלות מקושטות ומרהיבות. היה מאוד נחמד אבל מאוד רועש ולכן נאלצנו לעזוב (קוקה הייתה איתנו והיא רגישה לרעש). בנוגע לקוקה היא ממשיכה לעשות בעיות ולנבוח כשאנחנו לא נמצאים וכתוצאה מכך היא הפכה להיות תיירת ממש כמונו בעיר הגדולה. לרוב החנויות והאירועים אין בעיה להביא אותה כל עוד בתוך התיק שלה וכפי שרובכם יודעים כשהיא איתנו היא מאוד שקטה. אנחנו עוד חושבים על פתרונות בנוגע לנושא הנביחות כי כנראה שלא נוכל להמשיך להיות איתה כל הזמן (למרות שנועם אפילו הכניס אותה לתוך האוניברסיטה באוריינטציה של התלמידים הבינלאומיים) אז בינתיים נועם מנסה לאמן אותה (יוצא החוצה לכמה דקות ואז חזרה פנימה כדי שהיא תראה שאנחנו לא עוזבים אותה) וכנראה שנקנה רצועה מיוחדת שאמורה לעזור לה להפסיק לנבוח.

אתמול התאריך היה 9.11 כך שהיו אירועים לרגל אסון התאומים. כל העיר הייתה מלאה בשוטרים וכבאים במדים מכובדים שיצאו לשתות ובאוניברסיטה שלנו היה האירוע המרכזי – נאומים של שני המועמדים לנשיאות שהגיעו עד אלינו כדי לדבר על שירות לאומי!!! אז הייתה הגרלה כדי להיכנס לאירוע שמתוך כמיליון אנשים נבחרו 100 שאנחנו באופן מפתיע לא ביניהם אבל כמובן שהלכנו לראות את הנאומים על מסך ענק בקמפוס (מה, אנחנו פראיירים) וכמה מפתיע, אותם מיליון שלא הצליחו להיכנס גם החליטו להגיע. היה די מרגש, בעיקר כמות האנשים הנלהבים מסביב ופחות הנאומים, אבל עדיין מדובר באירוע היסטורי יחסית.

לפני סיום אנחנו מזכירים שאפשר ליצור איתנו קשר בטלפונים שלנו – 9175147612 (סלולרי) – חגית 6467121782 (סלולרי) – נועם ו - 212-678-3506 (בבית). אבל הכי פשוט ליצור איתנו קשר בסקייפ.
למי שעדיין לא מכיר מדובר בתוכנה חינם שאפשר להוריד ואז לדבר באמצעות מיקרופון ומצלמה.
אפשר להוריד את התוכנה באתר הרשמי של התוכנה www.Skype.com
אז שווה לעשות את זה כבר עכשיו ולהוסיף אותנו לרשימה שלכם כי היום הולדת של חגית הולך ומתקרב (18.9) ואז אפשר יהיה לדבר איתה.

למי ששכח השם שלנו בסקייפ הוא pigoozit
מקווים לראות ולשמוע אתכם בקרוב
אוהבים ומתגעגעים
חגית ונועם

West Side Stories 4

שלום לכולם!!!

נראה כאילו בארץ מתחילים בפעם הראשונה מאז שאנחנו זוכרים את שנת הלימודים בלי שביתות!!! וגם אצלנו הולכים להתחיל לנועם הלימודים ביום שלישי הקרוב.

ובכן ביום ראשון שעבר קרובי המשפחה של חגית עשו ארוחת ערב גדולה למשפחה ולקרובים לכבוד סיום הקיץ והיה מאוד מאוד טעים. בכלל נראה לנו שאנחנו צריכים להתחיל בדיאטה בדחיפות.

אבל בוא נתייחס לאירוע המרכזי שאירע השבוע: עברנו לדירה שלנו!!! אז קודם כל השד לא היה נורא כל כך והדירה דווקא ממש חמודה- להזכירכם אנחנו ראינו דירה אחרת ולא את זה שלנו ומסתבר שכל דירה בבנין היא שונה לחלוטין מהשניה בגלל שכל דירה שופצה בשלב אחר וגם לא כל חלק בה שופץ. לדוגמא: יש כאלה שיש להם רצפה חדשה ויש כאלו שיש להם אמבטיה חדשה. אז מה יש לנו? יש לנו סלון חמוד ולא קטן, יש לנו חדר שינה גם לא קטן, יש לנו רצפת עץ יפה שקצת נשרטת מכל דבר שמזיזים עליה, יש לנו אמבטיה ישנה שהיא במצב טוב והחדר עצמו גם מרווח. ויש לנו מטבח, מטבחון, מטבחון קטנטון, טוב אולי לקרוא לזה מטבחון זו קצת הגזמה, יש לנו חדרון בגודל של שירותים בערך שיש בו תנור, כיור ומעליו ארון עם מדפים מאחור וזהו בערך. אבל לא זה יפיל את רוחנו, בינתיים קנינו פתרונות באיקאה (שזה תמיד טוב) וקנינו מגשים שמכסים את הכיור ואז אפשר לבשל עליו ולאחר מכן גם להשתמש בהם כמתקן לייבוש כלים – יצירתיים כבר אמרנו.

חוץ מזה אנחנו מרוצים, אפילו התקנו כבר מזוזה כדת וכדין ובנוסף עושה רושם שיש לנו שכנים נחמדים, חוץ מאלו שמתלוננים על הנביחות של קוקה נושא שנאלץ למצוא לו פתרון בקרוב.
יום המעבר היה פשוט יחסית – קרובת המשפחה של חגית שאצלה שהינו בחודש האחרון לקחה אותנו לעיר עם כל הרכוש שלנו בפנים ומאז שהגענו יש לנו כל הזמן אירועים. היו לנו כל מיני סיורים באזור. סיור למשפחות להכרת הגנים הציבוריים, סיור לסופר מרקטים באזור, טיול מאורגן לחנויות שאפשר לקנות בהם דברים לבית כולל איקאה, סיור פאבים ומסעדות, סיור להכרת השכונה ומגוון אירועים להכרת האנשים שיגורו לידנו בזמן הקרוב. האזור עצמו ממש נחמד ואנחנו מזמינים את כולכם לבקר אותנו- יש מקום על מזרון בסלון!

זה גם הזמן להסביר בכמה מילים למה בחרנו לקרוא למיילים שאנחנו שולחים west side stories, אז למי שלא מכיר אז יש מחזמר נהדר בשם סיפור הפרברים ששמו באנגלית הוא west side stories (ומי שלא מכיר אז חבל וכדאי שיעשה מעשה וכבר היום יסתום את החור הזה בהשכלה) מכיוון שאנחנו גרים בחלק הצפון מערבי של מנהטן שבו, כך החלטנו, התרחש המחזמר החלטנו לקרוא למיילים בשם זה. (הם גם באמת לרוב סיפורים ממערב העיר...)
מאורע מסעיר נוסף שהיה לנו השבוע היה משחק של היינקיז שהתמזל מזלנו לבקר ועוד באצטדיון היינקיז הישן שייסגר בסוף העונה. בן דוד של נועם שיש לו מנוי לכל העונה יצא לחופשה ונתן לנו 4 כרטיסים במקומות מעולים אז הזמנו שכנים- תראו בתמונות איזה מהממים הם- כן, הם מהדרום והלכנו!! איזה כיף! שרנו את ההמנון, את אלוהים ברך את אמריקה, קח אותי למשחק הכדור, YMCA והכל יחד עם כל הקהל והלוחות האלקטרונים שמקרינים כל הזמן את המילים ובעיקר מפעילים את האנשים. מסקנה- לא פלא שהאמריקאים שמנים! וזאת למה? ובכן מלבד זה שהשחקנים שבמשחק הזה לא ממש רצים או זזים (חוץ מזה שמוסר), כל 5 שניות מופיע איזה מעאכר שמביא שתיה- בירה, מים או קולה, אוכל- פופקורן מתוק, קרקרים (נקניקיות קונים למטה) או צעצועים ומזכרות. גם בדרך למשחק יש רחוב שמלא בחנויות עם חולצות וכובעים וכמה פאבים שהאוהדים המקומיים דואגים להשתכר בהם לפני- בקיצור לא ממש זזים ובעיקר משמינים. אבל היה ממש כיף ואפשר להגיד שנועם הוא ממש אמריקאי כי את רוב השירים הוא הכיר.
מסקנה נוספת על האמריקאים- הם ממש פטריוטים! חוץ מהשירים יש גם דגלים ואמרות ואולי כדאי שנלמד מהם קצת גם על אהבת המדינה וגם על עסקים- הם יודעים לעשות כסף מכל דבר!
(היינקיז, אגב, הפסידו בצורה די מחפירה לטורנטו למי שזה ממש מעניין אותו J)

דוגמא נוספת ליכולת של האמריקאים לעשות כסף מכל דבר ראינו במהלך השבוע בחנות יוקרתית של בובות (American girl) ששם לאחר שקונים את הבובה עצמה אפשר להביא אותה חזרה לקנות עוד בגדים שעולים בערך כמו אלו שלנו, להחיש אותה לבית חולים במקרה שהיא נפצעה וכמובן... לקחת אותה להסתפר ולסדר את השיער במספרה המיוחדת לבובות בתוך החנות. תחשבו על כך שיש אנשים שמקבלים כסף כדי לשחק עם בובות כל היום (עבודת החלומות של כל ילדה/חגית יכול להתגשם). בעניין דומה, ביקרנו השבוע גם במוזיאון של צעצועים שבו בין היתר מוצגים לוחות המונופול הראשונים, התרגשות רבה נרשמה בכוחותינו.

זהו, עד כאן הדיווח השבועי שלנו.
אבל לפני שנסיים אנחנו רוצים לשתף אתכם בבעיה שיש לנו.
אנחנו לא ממש בטוחים שכולכם מקבלים את המיילים שלנו, חלק מכובד שלח לנו חזרה מייל אבל יש לא מעט אנשים שאנחנו שולחים להם ושאין לנו מושג האם הם מקבלים.
אם את/ה אחד מאותם אנשים אתה בוודאי יודע/ת, נא לשלוח חזרה מייל, אפילו מילה אחת רק כדי שנוכל לדעת שהכתובות שיש לנו הן נכונות. במקרה שנראה שמישהו לא חוזר נאלץ להפעיל קשרים כדי לברר את הכתובת החדשה שלו...

חוץ מזה אתם יותר ממוזמנים לכתוב לנו גם מה שלומכם, מה שלום המדינה ואיך לעזאזל ישראל ניצח בכוכב נולד?
אוהבים ומתגעגעים
חגית ונועם

West Side Stories 3

עוד שבוע עבר ועוד שבוע בלבד אנחנו נעבור מהאחוזה שבה אנו משתכנים כעת (אצל קרוביה של חגית בניו ג'רזי) אל דירתנו הקטנטנה במעונות של האוניברסיטה.

השבוע המשכנו להיות תיירים בניו יורק אבל קצת הורדנו את הקצב, בעיקר בגלל שאת רוב האתרים המרכזיים כבר ביקרנו, אבל אל דאגה נשארו עוד אתרים קטנים רבים לראות ולבחון.
הבעיה העיקרית שהתעוררה השבוע הגיעה דווקא מהכיוון של כלבתנו האהובה – קוקה שהתחילה להרגיש קצת יותר מידי בנוח וכתוצאה מכך עושה מעשים שלא יעשו לדוגמא – להיכנס למזווה, לטפס על חפצים כדי להגיע לאוכל שהיא רוצה, לנהום על הכלב הביתי להשאיר מתנות ריחניות ועוד מגוון אירועים לא נעימים. אנחנו רק מקווים שהשבוע הקרוב יעבור בשלום ושבמעונות היא תסתגל בצורה טובה.

אז מה אנחנו עשינו השבוע?
ביום ראשון החלטנו להיות תרבותיים והלכנו למוזיאון המטרופוליטן – אחד המוזיאונים המרשימים בעולם שכולל בין היתר תצוגות של מוצגים ארכיאולוגיים ממצריים, יוון ורומא, אומנות קלאסית ומודרנית, תערוכה ענקית של כלי נגינה ו...תערוכת תלבושות חדשה של גיבורי על שכוללת בין היתר את התחפושות המקוריות של סופרמן וסופרוומן, בטמן, ספיידרמן ועוד J. תצוגה נוספת שנחשפנו אליה הייתה אילנה דיין – כן זאת מ'עובדה' שניהלה במוזיאון שיחה די רועשת עם הבת שלה (תמונות בלעדיות מצורפות). המוזיאון עצמו ממוקם בצמוד לסנטרל פארק – שהיה מלא באנשים מכיוון שהיה יום שמש נהדר, אז לאחר כמה שעות במוזיאון טיילנו לנו בפארק עד שהגענו לבמה של מופעי חינם שנועם החליט שהוא חייב להגיע אליה – שם נחשפנו לתרבות קצת שונה ממה שנחשפנו אליה במוזיאון... האומנים שהיו על הבמה שהוגדרו כאינטרנט

כhome -grown bands that have garnered a reputation as experimental sonic groundbreakers (מי שלא מבין מה הכוונה,זה בסדר, גם אנחנו לא הבנו) רק כששמענו רצף של חריקות וצלילים מוזרים וקלטנו שלא מדובר במישהו שבודק את הסאונד על הבמה הפנמנו שאולי זה לא ממש בשבילנו (אנחנו מזדקנים כנראה).
ביום ראשון החלטנו לישם את מה שראינו ביום שבת, לקחנו שמיכה, פירות ושתייה ויצאנו לנפוש כמו מקומיים אמיתיים בפארק – הדשא, השמש, המרחב – אין תלונות.
אחרי הצהריים קרוביה של חגית חזרו מיוון כך שמעכשיו אנחנו לא צריכים לקום בשבע בבוקר כדי להאכיל את הכלב שלהם!!!

ביום שני טיילנו ביקרנו בכנסייה שממוקמת איפה שפעם היו התאומים (היה מרגש) טיילנו בוול סטריט ולבסוף קינחנו בנמל הדרומי של ניו יורק שהוסב כמו רוב הנמלים הישנים למתחם בילוי וקניות.
במהלך היום אכלנו ארוחת צהריים בנמל שהביאה את חגית למסקנה הנחרצת – 'אמריקאים לא יודעים להכין סלט עם טונה אלא רק סלט טונה (כלומר חתיכות בודדות של מלפפון ועגבנייה וגושי ענק של טונה) אכזבה נרשמה בכוחותינו.

בשלישי ורביעי החלטנו להישאר בבית ולהתמקד בחיפוש עבודה ויצאנו לקצת קניות בחנויות בסביבה. בהזדמנות זאת גילינו את אחת הסיבות לגודל של האמריקאיים – הגודל של המוצרים שהם קונים. הגענו לחנות בשם קוסקו שמוכרת רק מוצרים שלנו נראו כמתאימים למשפחה של 10 נפשות אך לחלק מהמקומיים מהווים, כך נראה, ארוחת צהריים בינונית. כך ניתן למצוא אריזות של קטשופ בגודל ליטר וחצי, ובקבוקי שמן בגודל 3 ליטר!!!)

לבסוף בחמישי נסענו לעיר וטיילנו בצ'לסי – שכונה חמודה שבדרך כלל מלאה בגלריות אומנות שונות (בקיץ, כך מסתבר, רובן סגורות לשיפוצים וסידור מחדש) הגענו גם לשוק מזון הגורמה של צ'לסי שממוקם במפעל שבו יצרו בעבר את 'אוריאוס', בו יש חנות שבה מכינים אך ורק עוגיות בראוניס מ ד ה י מ ו ת, חנות שמתמחה בהכנת עוגות בצורות שונות ועוד מגוון חנויות נהדרות. בהמשך היום הגענו לחנות למכשירים אלקטרוניים שמנוהלת, כך נראה, רק על ידי יהודים דתיים וקנינו אצלם מתקן מיוחד שבתקווה יאפשר לנו לצפות בטלוויזיה דרך המחשב הנייד ובכך לחסוך את הצורך לקנות טלוויזיה (שבארצות הברית אפשר למצוא כיום רק עם מסך שטוח מה שלא מוזיל את המחיר).
היום אנחנו נוסעים שוב לעיר ובערב אולי לשיט קטן על נהר ההדסון

למי ששכח או לא ידע יש לנו גם סקייפ – pigoozit כך שאתם מוזמנים גם להוסיף אותנו לשלכם
שיהיה לכם סוף שבוע נהדר

West Side Stories 2

זהו עכשיו שיש לנו מחשב אנחנו יכולים לכתוב את המיילים שלנו בעברית. חגית אפילו גילתה כישרון מצוין בכתיבה עיורת כי המקלדת פה היא באנגלית והיא מצליחה לכתוב בעברית, הידד!
קודם כל תודה על כל התגובות הנעימות שקיבלנו על המייל ומי שלא כתב לנו- זה הזמן, נועם פה מתחיל לחשוש שאתם שוכחים אותנו.. סתם...

אז מה היה לנו השבוע?

ביום שבת נועם החליט שאנו צריכים לבקר בבית האומות המאוחדות, אז הלכנו והלכנו והלכנו ועוד קצת הלכנו ועד שהגענו הצלחנו להכנס ואז גילינו שבסופי שבוע אין סיורים- אז מה זה שווה אם אתה רק נכנס כדי ללכת לשירותים, למרות שמבחינת חגית זו היתה הצלחה מסחררת- היא באמת היתה צריכה לשירותים...

ביום ראשון החלטנו החלטה אמיצה שהגיע הזמן לטפל קצת בנושא העבודה אז יצ א לנו להשאר בבית איזה יומיים (חוץ מיום ראשון נשארנו עוד פעם אחת) פשוט כדי לעבוד על הקורות חיים שמשום מה זה סוג של פרויקט פה. הכל צריך להיות כתוב כפעולה ותוצאה ומאוד מעוניינים לראות אם היו לך השגים או נגיד אם הצלחת להביא רווח לחברה שלך. בנוסף לזה צריך גם לעשות דף שער בכל פעם ששולחים את הקורות כדי לספר על עצמך בכמה מלים ושלא תחשבו חס וחלילה שאפשר ככה סתם לשלוח ל-20 מקומות כי לכל מקום צריך להתאים את דף השער שלו שזה די מעצבן! חוץ מזה נועם התחיל בחיפוש אחרי אמצעי מימון נוספים לתואר והתקשר לכ30 ארגונים יהודיים בארה'ב כדי לברר איתם את הנושא, מקווים לטוב גם בעניין הזה.

ביום שני ביקרנו ב- natural history museum או בתרגום חופשי המוזיאון הטבעי ההסטורי, כן זה המקום הזה שבן סטילר עשה סרט על שומר לילה שכל המוזיאון מתעורר לו. זה בהחלט מוזיאון מדהים הכל מוצג בצורה מוחשית ומרהיבה יש בובות של חיות בגודל טבעי שנראות ממש אמיתיות (מצורפות תמונות). בספר של ניו יורק יש מונח שנקרא עייפות מוזיאונים, זו ההרגשה הזו אחרי שעה שעתיים שהכל נראה אותו הדבר ואתה מתחיל לפהק בטירוף, שזה ממש חבל כי המוזיאון מדהים פשוט אחרי שעתיים אי אפשר יותר. אז הלכנו.

ובואו נספר לכם משהו מוזר על העיר הזו. נכון שאוגוסט עכשיו וחם בטירוף? בקיצור יש פה קטע מוזר של מזג האויר שאתה הולך לך בחום ופתאום משום מקום מתחיל לך גשם מטורף סטייל תאילנד. עכשיו, אף אחד לא ממש הזהיר אותנו מפני המונסונים הקטנים האלה (אנחנו אפילו לא בטוחים שככה קוראים להם) וזה לא כמו בתאילנד שאתה עם בגד ים. פה מתחיל גשם וזו מקלחת קטנה . בכל אופן יצא לנו להתקל בזה כמה וכמה פעמים.

ביום שלישי החלטנו לחצות את גשר ברוקלין ולראות את מנהטן מבחוץ פשוט לא תיארנו לעצמינו שזו תהיה בערך יציאת מצרים. זה גשר! ארוך. מאוד. מזל שממש כשיורדים יש פיצריה ממש טעימה שקוראים לה גרימלדי, ולמרות התור של חצי שעה זה שווה את זה. אחרי זה אכלנו גם גלידה ממש מעולה.
בנושא התורים אגב, מסתבר שאמריקאים מאוד אוהבים אותם, או לפחות לעמוד בהם, כך יצא לנו לעמוד בתור לפיצריה, לאוטובוס ואפילו...לחנות בגדים (!?) היום אפילו עמדנו סתם בחנות ופתאום התחילו לעמוד מאחורינו אנשים שחשבו שאנחנו תור, היינו צריכים להסביר להם שאנחנו פשוט עומדים ומדברים בחנות...

בכלל השבוע יצא לנו לאכול הרבה. ביום רביעי הזמינה אחת הבנות דודות אותנו למסעדה. זאת אומרת היא קראה לזה מסעדה. מסעדה יוונית. בארץ זה סוג של פלפליה או שווארמיה שמגישה שווארמה די מוזרה ואוכל כביכול יווני אבל לא מוצלח במיוחד אבל לפחות ניסינו. גם ביום חמישי אכלנו, הפעם אצל בן דוד של נועם, זוהי משפחה חמודה, חובשת כיפה סרוגה עם 5 בנים ובית ענקי- דפוס חוזר פה באזור ניו ג'רזי. היה מאוד טעים אגב.

היום ביקרנו ב'גרנד סנטרל סטיישן' שחלקכם אולי זוכרים מהסצינה הבלתי נשכחת ב'בלתי משוחדים', נפגשנו עם בת דודה של חגית והסתובבנו לנו בסוהו שזה סוג של שנקין (האמריקאים האלה כל הזמן מעתיקים...) רק עם קצת יותר אנשים, חנויות, סטייל ובקיצור – יותר. אפילו יצא לנו לראות את הסלבריטי הראשון שלנו – מייקל לואיס (קצת מאכזב שדווקא סלב ישראלי) שחלף על פנינו בסשן קניות.

חוץ מזה השבוע רכשנו סים מקומי ככה שיש לנו טלפון סלולרי מקומי. ולא פלא שאומרים שבאמריקה מרוויחים טוב, אתם יודעים שפה הם מחייבים גם על הדקות הנכנסות????? חוצפה שכזו! מספרים שבהתחלה גם בישראל החברות הסלולריות ניסו לגבות על שיחות אבל הישראלים לא הסכימו- ברור!!! מה אנחנו פראיירים???
אז לידיעתכם הטלפון שלנו כאן הוא 9175147612 ובמידת הצורך אפשר להתקשר (בשביל להתקשר מהארץ צריך קודם לחייג 001)

שיהיה לכם שבת שלום ורגוע
אוהבים ומתגעגעים חגית ונועם פרגו

West Side Stories 9

שלום לכולם
קודם כל התנצלות קלה, אנחנו לא מספיקים לכתוב- נועם לומד בטירוף, מחפש מלגות, עובד על התמחויות ובאופן כללי מנסה להדביק את הקצב של העיר המטורפת הזו וחגית עובדת כל השבוע ומשתדלת לא להפסיד אף פרק בתוכניות האהובות עליה- אז נכון לחגית יש יותר זמן אבל בכל זאת- פרק של "גיבורים" לעומת לכתוב...
אז מה עבר עלינו בשבועיים ומשהו האחרונים. אז אולי שמעתם שהיו כאן בחירות... בנושא הזה נתמקד יותר במכתב הבא, מבטיחים, היו מספיק אירועים מרגשים אחרים שאנחנו רוצים לדבר עליהם. הראשון הוא אירוע הכלבים בסנטרל פארק. אז לפני שנספר הנה פניה קטנה לראשי העיר בארץ בכלל ובחיפה בפרט - אנחנו יודעים שאתם לפני בחירות וזה הזמן לבקש מכם להבטיח לעשות יותר אירועים בעיר. לא צריך להיות יותר מדי גאון או יצירתי בשביל לעשות אירועים קטנים ונחמדים לתושבים- זה הופך אותנו לשמחים ומאושרים יותר ולא אכפת לי לשלוח לראש העיר הבא של חיפה רשימת רעיונות (עם זכויות יוצרים לניו יורק).
אז האירוע הראשון היה אירוע כלבים בסופ"ש. לסנטרל פארק התקבצו כל כלבי העיר לאירוע שהיו בו תחרויות לכלבים ובעליהם כמו למשל משחק כסאות מוזיקליים עם כלבים, תחרות הכלב שמנשק הכי הרבה (משמע מלקק ואם היינו באים בזמן אז קוקה בוודאות הייתה מנצחת) מסלול מכשולים והרבה דוכנים- דוכן שבודק האם לכלב שלך יש כבר שבב ואם לא אז עושים לו, דוכן שיש בו פסיכולוג לכלבים והוא נותן פתרונות לבעיות התנהגותיות של כלבים- לגורו זה לא היה מזיק... דוכן של אילוף שבו אפשר היה להתנסות בכמה תרגילי אילוף, דוכן שבו מספרים סיפור מצ! חיק שקרה לך עם הכלב ומעלים את זה לאתר ברשת, דוכן של כלבי נחיה, דוכן לילדים שבו הם יכולים לצבוע ציורים של כלבים והרבה הרבה דוכנים שחילקו דוגמיות חינם של אוכל- גם מזה קוקה מאוד נהנתה. לא לשכוח שהכלבים צמאים אז בכל כמה מטרים היו עמדות שתייה למרות שרוב הכלבים העדיפו לא לשתות מהצלחת של חבריהם- כנראה שהם לא כאלה דוחים כמו שאנשים מסוימים חושבים...
שבוע לאחר מכן נסענו להתארח בבית של בני הדודים בקונטיקט בשיא השלכת. לצאת מהעיר זה דבר מעולה ומומלץ ביותר. נסענו לשם ברכבת ונהנינו מהנופים המדהימים של ארצות הברית האמיתית (כן, זה לא בדיוק ניו יורק). בילינו ערב שקט וחמים בתוך הבית כשבחוץ השתוללה סופה וחגית סוף סוף נכנעה וראתה את הסרט "סקס והעיר הגדולה" כדי לקבל פרספקטיבה על המקום שבו היא חיה... ולמחרת התחיל הכיף האמיתי. התעוררנו מאוחר כיאה לסופ"ש התחלנו בארוחת בוהריים אחר כך יצאנו לטייל באזור וראינו שלכת מדהימה בשלל צבעים וגוונים של כתום צהוב ואדום, פשוט מדהים. חזרנו הביתה ונועם הלך להתכונן למבחני אמצע הסמסטר (שניים מתוך 3 ציונים מעל 90 ועדין מחכים בצפייה לשלישי אז תחזיקו אצבעות...) וחגית הלכה לשחק טניס עם הבנות- מיה תודה על ששכנעת אותי לקחת שיעורי טניס למרות ! שלא הכי רציתי- היה מעולה!!! וחזרנו עייפים אך מרוצים לניו יורק היקרה.
אנחנו חושבים שהחוויה הכי כייפית ומוצלחת שעברנו עד כה התרחשה בסוף השבוע האחרון- ליל כל הקדושים. אפשר להגיד הכל על האמריקאים- שהם נודניקים, שהם טיפשים, שהם שמנים (בזה אין שום ספק), שהם תמימים, לחוצים, מפונקים ולעתים פשוט בלתי נסבלים, אבל מה, הם יודעים להינות ולפרוק עול. ליל כל הקדושים הוא חג אהוב מאוד על האומה האמריקנית, לאחר הכנות שהתחילו לפני כחודשיים בהם כל חנות צבעה את עצמה בכתום ושחור וכל מפתן דלת התהדר בדלעת מקושטת הגיע החג המיוחל. מדובר בסוג של פורים אבל עבור הילדים במקום לקבל משלוח מנות בבית הספר הם צריכים להרוויח את לחמם ולצאת לסיבוב בעיר (או בבנין פה בניו יורק), ולדפוק על הדלתות כשהם מחופשים ולשאול את בעלי הבית האם הם רוצים "תעלול או כיבוד", בעל הבית באופן מפתיע לא עונה להם על שאלה מטופשת שכזו ובתמורה מעניק להם חופן ממתקים! הידד! חוץ מהטקס המו! זר הזה נוהגים האמריקנים לעטוף את החג הזה בהמון המון מסחור- יש ממתקים באריזות מיוחדות לחג, בעלי הבתים בעיקר מחוץ לעיר נוהגים לקשט את ביתם בקישוטים מפחידים כמו חיקויים של קורי עכביש, מצבות מקלקר, שלדים וכמובן דלעת שחתוכה בצורה מפחידה. מחוץ לעיר אנשים ממש יוצאים מגדרם ומבזבזים מאות דולרים על קישוט הבית. אנחנו הסתפקנו בלקבל דלעת מתנה באוניברסיטה ולחתוך אותה בצורה המסורתית. כמובן שקנינו ממתקים ופה אנו חייבים לציין שזוהי מסורת אומנם דבילית אבל ממש מצוינת כי גם אם לא התחפשת, הילדים המחופשים שעוברים בדלתות מכניסים פנימה את רוח החג וכולם מרגישים אותה. גם פה כמו בארץ כיכבו דמויות באטמן ונסיכות בתחפושות הילדים. עד כאן למסורות הילדים. את החג בילו איתנו אלעזר בן לולו האגדי (שעבד עם נועם ברדיו חיפה) וידידה שלו סביון- שניהם שליחים של הסוכנות היהודית במקומות שונים בארצות הברית. ועכשיו למסורות של המבוגרים ופה אנחנו שוב פונים אליכם בפניה נרגשת בפורים הבא תעשו טובה לעצמכם וגם לנו ותתחפשו, תשתחררו. האמריקנים על אף התדמית הלחוצה שלהם, כשהם שותים מספיק יודעים להשתולל ולצחוק על עצמם ובעיקר ליהנות! . אנחנו הוזמנו להרמת כוסית אצל החברים שלנו ואחר כך ירדנו לעיר התחתית ל צפות במצעד השנתי שהיה בסימן רוחות. אז ארגנו מהר תחפושת פשוטה (אנחנו התחפשנו לאיפה אפי) והשתלבנו באווירת החוגגים. כל העיר הייתה בחגיגה אחת גדולה!!! אנשים מבוגרים מחופשים ומתנהגים בצורה מטופשת ולאף אחד לא אכפת להראות מגוחך- ככה צריך להתנהג. כמה דוגמאות לתחפושות (התמונות מצורפות) תפוח אדמה בנייר כסף, קופסת ממחטות לאף, מדוזה, דייג שדג כריש וראש מוגש לארוחה... המצעד היה מדהים- תחפושות מרהיבות, בובות ענק של רוחות ושלדים כיד הדמיון וקבוצה ענקית של חוגגים/ רקדנים שרקדה את הריקוד של מייקל ג'קסון מהקליפ של "מותחן", תוך שהיא צועדת בתהלוכה. הרחובות והרכבת התחתית היו מלאים בחוגגים, חלקם שיכורים, חלקם סתם שמחים שנהנו מאוירת החג. אמנם בשלב מסויים כמעט נמחצנו כשניסינו לעבור עם עוד כמיליון אנשים איזור מסוים אבל זה לא פגם בשמחה ובכיף.
למחרת המשכנו את סוף השבוע המהנה עם אלעזר וסביון והלכנו איתם למחזמר המופלא בת הים הקטנה. חלקכם זוכרים שהיינו בספטמבר במחזמר מרי פופינס וחגית הביעה אכזבה קלה. אל דאגה! הפעם קיבלנו את מלוא התמורה לכספינו וחוויה מתקנת! היה פשוט מעולה. בחיים לא ראינו כזו תצוגה מרהיבה של תלבושות תפאורה ושחקנים/רקדנים/זמרים מעולים. בל נשכח את התזמורת המצוינת שישבנו רק שתי שורות ממנה. אז המסקנה לכל מי שתוהה- נכון, כשיושבים בשורה השנייה אולי לא רואים את הרגליים של המשתתפים אבל שומעים את התזמורת ורואים כל פרט ופרט עד עגלי הזיעה וזה הרבה יותר כיף מאשר לשבת למעלה גבוה ביציע! חוויה מומלצת לכולם וחגית לא תסרב ללכת שוב!
אז לפני שתשתעממו ותתעצבנו על אורך הדיווח הנה הודעת מערכת קצרה. לאחרונה קיבלנו תגובות מקוראים רבים (חחח) שהם מחכים למכתבים הנפלאים של נועם. אז מבזק חדשות לכולכם: בכל שבוע כותב מישהו אחר את הדיווח... למרות שזה נשלח מדואר האלקטרוני של נועם, חגית כותבת את מחצית הדיווחים- אז נסו לנחש מי כותב בכל פעם- נועם או חגית- אנחנו נשמח לשמוע את ההימורים!
שיהיה לכולכם שבוע נפלא ותתכוננו לפעם הבאה שבה נספר על הבחירות ההיסטוריות בארצות הברית ועל נסיעתו של נועם לשרלוט שבצפון קרוליינה...
אוהבים ומתגעגעים
נועם וחגית