West Side Stories 14

שלום לכולם
אז נכון, יותר מחודשיים שלא כתבנו לכם מכתב מפורט, אבל מצד שני קיבלתם את חגית בגודל טבעי... כך שאין ספק שכיפרנו על כך.
אז מה עשינו בתקופה הזו? בעיקר היינו עסוקים – חגית ממשיכה לעבוד קשה בעבודה שלה ולקבל יותר ויותר משימות ואחריות כמו שבדרך כלל קורה לה.
נועם התקדם קצת בתוך העבודה הרגילה שלו ועבר למשרה חלקית מה שאומר יותר שעות (15 בשבוע) אבל בנוסף גם משכורת קצת יותר גבוהה וגם פטור מתשלום על 3 נקודות בלימודים (זה כ3000 דולר אז אנחנו די מרוצים)
חוץ מהעבודה הרגילה נועם התחיל גם שתי התמחויות (לצערנו ללא תשלום) הראשונה היא בתחום משאבי האנוש בחברת התקליטים יוניברסל מוזיק גרופ. מדובר בחברת התקליטים הגדולה בעולם שכוללת בתוכה בין השאר את גפן ומוטאון ומייצגת אומנים כמו סטינג, סטיבי וונדר, 50 סנט ועוד אם ממש בא לכם לקרוא קצת יותר על החברה אתם מוזמנים לעשות זאת בלינק הבא:
http://new.umusic.com/flash.aspx
אנקדוטה משעשעת, לפני כשבוע עשו בחברה קבוצת מיקוד, נועם בא כדי לראות ולחוות דעה וגילה די מהר שהוא היחיד בחדר שעלול להישרף בחוף הים... (במילים אחרות הלבן היחיד)
נועם שדווקא חשב שהוא די מבין במוזיקה עמד המום מול שמות של אומנים שהוא מעולם לא שמע עליהם עד שבשלב מסוים המנחים אמרו שהם עומדים להשמיע שיר של אמן שנמצא בחברה שנים רבות – מוריסי ושאלו מי בחדר שמע עליו. נועם הרים את ידו בהקלה רבה וגילה שהוא היחיד שמכיר אותו... כשהוא ניסה קצת לעורר את זיכרון הנוכחים בכך שהוא ציין שהוא היה בסמית'ס הסתבר שגם הם לא ממש מוכרים בקרב הקהל שהגיע לקבוצת מיקוד.
החברה השנייה היא חברה שהעבירה את נועם שבעה מדורי גהנום עד שקיבלה אותו (להזכירכם להתמחות ללא תשלום) הוא הגיע לשני ימים של ראיונות ומבחנים והיה צריך למלא עוד מבחני אישיות רבים בבית. כל זה די הגיוני רק בגלל שמדובר בחברת ייעוץ שמתמחה בעריכת מרכזי הערכה. אם בא לכם לקרוא עליה:
http://www.personneldecisions.com/
כמה אירועים קטנים – ראש השנה הסיני עבר וחלף לו ובהזדמנות זאת ירדנו לחגוג איתם בצ'יינה טאון – היו הרבה זיקוקים, קצת דרקונים ובעיקר מאוד צפוף.
לפני כמה שבועות היה יום הולדת מאוד חשוב... ברבי חגגה יום הולדת 50 ולכבוד האירוע החשוב באחת מהחנויות הייתה תערוכה של ברביות מכל הזמנים. כמובן שזה אירוע שחגית לא יכולה להחמיץ והיא אפילו מצאה כמה מחברות הילדות שלה בתצוגה!!
עוד יום ההולדת שזכה לקצת פחות תהודה תקשורתית היה יום ההולדת ה30 של נועם. בהזדמנות זו אנחנו רוצים להודות שוב על כל האיחולים, ולמי שעדיין לא איחל – ראו זו כתזכורת והזדמנות אחרונה...
לכבוד היום הולדת חגית הפתיעה ובגדול עם חופשה ללאס וגאס!!
כך שלפני כשבועיים קמנו מוקדם וברחנו מסופת השלגים ששיגעה את העיר לשמש הנעימה של מערב ארצות הברית. הייתה חופשה מדהימה, ישנו בחדר מדהים בפלאזו, טיילנו בין האתרים והמלונות ואפילו ראינו הופעה של "האנשים הכחולים" (עדי, שוב תודה) לאס וגאס באופן כללי היא קצת כמו דיסני לנד למבוגרים. הכל מפלסטיק והכל מעוצב כדי שיהיה לך כיף. נראה שהאמריקאים מאוד מתלהבים מהאפשרות לטייל בונציה ופריס בתוך מסדרונות מלון אך ללא ספק הם מתלהבים מהאפשרות להסתובב עם אלכוהול ברחוב. למי שלא יודע אסור ברוב הערים בארצות הברית ללכת ברחוב עם משקה אלכוהולי. בחנות הם עוטפים אותו בשקית אטומה כדי שהמשקאות לא יקלקלו את הנוער המקומי המשובח. בלאס וגאס החוק הזה לא קיים מה שגורם למבקרים לנצל זאת עד תום ולהסתובב ברחוב עם כוסות משקה שיותר גבוהים מחגית ולהאמין שהם חווים את החופש האולטימטיבי.
בנוגע לשאלה המתבקשת – לא ממש עשינו קופה. נועם הצליח להפסיד כ20 דולר בבלאק ג'ק, חגית זכתה ב75 סנט במכונות (ואז נועם הפסיד גם אותם...)
אבל מצד שני לא הפסדנו משכורת שלמה וגם זה משהו.
בהזדמנות זאת המון מזל טוב לקרן ודגן על רואי המקסים
יום הולדת שמח לדנה, ברק ואורי (מצטערים אם שכחנו מישהו)
אוהבים ומתגעגעים
חגית ונועם

West Side Stories 13

שלום לכם,
אז זהו, נגמרה חופשת הסמסטר ונועם חזר לספסל הלימודים
וממש לפני שיחזור שוב הלחץ של המבחנים והעבודות נעדכן אתכם בקצת ממה שעבר עלינו בתקופה האחרונה.
אז נתחיל בכמה דברים ברמה הלאומית, דבר ראשון המלחמה שהתחוללה בישראל, אז אמנם היינו רחוקים אבל עדיין התעדכנו בדאגה ובאדיקות בדיווחים בטלוויזיה וניסינו לסייע למאבק על דעת הקהל הבינלאומית בכך שהסברנו לכל מי שהיה מוכן לשמוע את נקודת המבט הישראלית של הסיפור. מסתבר שלמרות הסיקור הנרחב שהסכסוך מקבל בתקשורת (הלא הכי אובייקטיבית) להרבה אמריקאים פשוט אין מושג ולכן מזל שהם פגשו את חגית שנתנה להם סקירה מקיפה של המצב- או לפחות כמו שהיא אומרת ראו את הדברים מהצד הנכון....

דבר שני, למי שלא שמע יש לנו נשיא חדש – ברק אובמה. כאן קצת קשה שלא לשמוע על זה כי בכל פינה יש פוסטרים, עיתונים ואנשים שמהללים את התקווה החדשה של האומה האמריקאית – "פסטיבמה" אמיתי!!
השיא הגיע ביום ההשבעה כשנראה שכל העיר וויתרה על יום עבודה כדי לצפות בשידור חי באירוע, וזאת מבלי לכלול במשוואה הזו את מאות אלפי האנשים שנסעו עד לוושינגטון כדי לעמוד בקור ולצפות ממרחק של כמה עשרות קילומטרים במאורע ההיסטורי. יום לפני ההשבעה עשינו מדגם של תחנות הטלוויזיה וגילינו שלא פחות מ10 תחנות שידרו תוכניות על אובמה!! ביום עצמו נועם צילם את האירועים שהאוניברסיטה שלו ארגנה ולאחר מכן יצא לסיבוב בשכונה הסמוכה, שכונה ה', או בשמה היותר ידוע- הארלם כדי להרגיש קצת את חווית החג.
(קישור לסרט של נועם - http://blip.tv/file/1689654)

כמה דברים שעשינו בשבועות האחרונים:
לאחר ששמענו על המקום מהמון אנשים, נסענו לקניון המוזל הענק שבמדינה השכנה (ניו ג'רזי) ונדהמנו מהשפעת נפילת הכלכלה גם על שוק הביגוד – עושה רושם שלאחר שבחג המולד נשארו לעסקים יותר מידי מוצרים הם מנסים למכור אותם בהנחות מרשימות. לא נפרט כמה קנינו. רק נציין שזה היה זול ושבקושי הצלחנו לחזור הביתה (יש גבול לעד כמה אפשר לסחוב ברכבת התחתית)

בסוף השבוע האחרון במסגרת "דברים שחייבים לעשות כשגרים בניו יורק" קנינו כרטיסים מוזלים ונסענו להחליק על הקרח במרכז רוקפלר (זירת ההחלקה על הקרח שהופיעה במגוון סרטים כמו סרנדיפיטי, ספלאש ועוד) למרבה הפלא מסתבר שהאימונים המועטים שעשינו בילדותינו בהחלקרח האגדי בלב המפרץ הותירו רושם והפגנו יכולת מרשימה (תרגום: נועם לא נפל, חגית החליקה כמו מקצוענית).

בעקבות הדרישות הרבות נעדכן הפעם גם על קוקה – לאחר שבועות רבים בהם היא הייתה שרוכה על הרצפה בגלל החום ששורר בדירתנו לפני כשבועיים היא הסתפרה ולמזלנו לא פשטנו את הרגל כשעשינו זאת. להזכירכם בפעם הראשונה שהיא הסתפרה פה זה עלה 70 דולר ובקושי סיפרו אותה, אז מצאנו בית ספר לספרים של חיות ושילמנו רק 30 דולר אז נכון שזה לא כמו בארץ (טלי סיפרה לי שולטטתתתתתתתת) אבל זה עושה את העבודה. אז אומנם כשיוצאים החוצה אנחנו עוטפים אותה במעיל אבל בתוך הבית עושה רושם שמאוד נעים לה.
ולסיום אנחנו רוצים לאחל המון המון מזל טוב לשי ולנה יחזקאל שהתחתנו בשעה טובה בשבוע שעבר!!!

שיהיה לכולכם שבוע נהדר
בימים הקרובים נשלח גם תמונות
אוהבים ומתגעגעים
חגית ונועם

West side stories 12

שנה אזרחית טובה לכולכם
אצלנו הסתיימו החגים אבל לנועם נשאר עוד שבועיים עד החזרה לספסל הלימודים, אנחנו מנסים לנצל את הזמן החופשי כמיטב יכולתנו לפני שהעומס יחזור. בינתיים אנחנו מודאגים מהמצב בארץ ומאזינים בדריכות לכל עדכון בנושא. כאן בארצות הברית עושה רושם שמאוד פופולארי לתמוך בפלסטינאים ולפני כשבוע אפילו מצאנו את עצמנו מול הפגנה פרו פלסטינית ענקית בשדרה החמישית. אנחנו מצידנו עושים את כל המאמצים להסביר לאמריקאים את עמדת ישראל אם בשליחת מיילים עם סרטי הסברה או פשוט בשיחות עם כמה שיותר אנשים.
אבל לדברים קצת יותר מעודדים:
אז חופשת הסמסטר הגיעה ורוב הסטודנטים טסו להם הביתה נועם החליט שמדובר בהזדמנות עסקית ממדרגה ראשונה ופרסם מודעה שמכיוון שאנחנו נשארים אנחנו יכולים לטפל במהלך החופשה בחיות המחמד הבתים והעציצים של אלו שנוסעים הביתה. התוצאה: כלב, 3 חתולים ו2 עציצים שהופקדו בידינו. כמובן שיום לאחר שהבעלים של הכלב נסעו ירד כאן השלג המשמעותי הראשון ומכיוון שמדובר בכלב גדול נועם היה צריך לקחת אותו לטיולים ארוכים בקור העז, אבל מה לא עושים בשביל חברים- ברור שאנחנו לא נסכים להתחייבויות מהסוג הזה שוב כשיש מזג אויר כזה על הפרק ומדובר בכלב גדול שגם יוצא 3 פעמים וגם דורש טיול בפארק של איזה חצי שעה כל יום. ועל כך אנחנו מודים לאל שקוקה היא כלבה קטנה שרק יוצאת פעמיים!!!

מזג האוויר אכן הולך ומתקרר, נועם אפילו השאיר כמה גרביים מחוץ לחלון והן הפכו להיות קשות כמו קרשים, אבל הקור לא עוצר בעדנו מלחוות את העיר בחורף, אז הצטיידנו במעיל, כפפות וצעיפים ויצאנו לראות איך למרות המשבר הכלכלי עדיין הרחובות והחנויות מתקשטים לכבוד חג המולד. היה פשוט מדהים לראות עד כמה משקיעים בעיצוב והארגון של רוב בתי הכלבו זאת מבלי לציין את כמות עצי האשוח המפוזרים ברחבי העיר וגם מקושטים למהדרין. ומשום מה לנו זה ממש לא נראה משבר כשראינו את כמות האנשים והשקיות שהם סוחבים. המקומיים טוענים שזה כלום לעומת השנים הקודמות ואנחנו שמחים שלא היינו פה כדי "לחוות" את ההיסטריה...

אל דאגה אמנם צפינו בהתלהבות בקישוטי חג המולד אבל לא שכחנו את חנוכה. לכבוד החג נכחנו בשני אירועי הדלקת וביום שישי ארגנו הדלקת נרות לחברים אצלנו בבית (לא שוברים את המסורת) הכנו כמות היסטרית של לביבות תפו"א ובטטה, קנינו סופגניות בדונקין דונטס ואפילו שרנו שירי חנוכה עם הילדה החמודה של השכנים. להדלקת נרות הגיעו גם מורן, חברה של חגית מהלימודים בארץ, אמא שלה ואחותה שהיו בחופשה בניו יורק, בילו איתנו בנעימים באתרים שונים בעיר וגם שהו אצלנו שני לילות – היה ממש כיף!!! ואנחנו ממשיכים להזמין את מי שרוצה להתארח כי אנחנו ממש מתגעגעים!
כאמור לרגל החופשה של נועם אנחנו מנסים להגיע למקומות שעוד לא היינו בהם – כך יצאנו לבקר בצ'יינה טאון שם אפשר למצוא, אם ממש רוצים, מאכלים אותנטיים כמו מדוזות ומלפפוני ים מיובשים. נועם הלך גם לבקר בבית האומות המאוחדות, עשה סיור והתעצבן מהנטייה הברורה שלהם לכיוון הצד הפלסטינאי (שהתבטאה ב-2 תצוגות שלמות שהוקדשו לעם הפלסטינאי ומאבקו לעצמאות). ובמוזיאון לאומנות מודרנית שם הייתה לו הזדמנות לראות תצוגה מיוחדת של ואן גוך.

לקראת ערב סיום השנה האזרחית התלבטנו רבות מה לעשות ולאחר שגילינו שכדי לראות את הכדור נופל בטיימס סקוור צריך לעמוד בתוך איזור מגודר משעה שלוש בצהריים עד חצות בלי שאפשר יהיה לצאת אפילו לשירותים החלטנו לוותר על החוויה – בעיקר שהיה יום מאוד קר- אחד הקרים ב-20 שנים האחרונות ובמקום זה הלכנו לאירוע ניו יורקי מסורתי אחר – אירוע הריצה בסנטר פארק. יצאנו ב11 בלילה מהבית והצטרפנו לעשרות אלפי האנשים שנהרו לפארק. שם חלק גדול מהם קיבל מספרים ובשעה חצות כולם יצאו לריצה (אנחנו באופן מפתיע וויתרנו על החלק הזה) ונשארנו בבמה המרכזית נהנו ממוזיקה וממופע זיקוקין מדהים שנמשך לפחות חצי שעה וכלל כמה סוגים שלא ראינו מעולם באף חגיגות יום עצמאות בארץ.
ברגעים אלו אנחנו רואים בטלוויזיה את ההתפתחויות שהיו בימים האחרונים ושיש הרוגים ואנחנו ממש מקווים שכל זה יסתיים בקרוב על הצד הטוב ביותר. תהיו חזקים כי זו הדרך היחידה!
מתגעגעים ואוהבים
חגית ונועם

West Side Stories 11

אנשים יקרים
שוב עבר די הרבה זמן מאז המכתב האחרון אבל ככה זה כשהעומס הולך וגובר, יותר קשה להתיישב ולכתוב
אבל מכיוון שכולכם חשובים לנו עד מאוד, נספר לכם קצת מה קורה איתנו
אז לחץ היא אכן מילה שמאפיינת את התקופה האחרונה נועם מתחפר בספרי הלימוד לקראת מבחני סוף הסמסטר שמגיעים בשעה טובה בשבוע הבא (!!!) מי היה מאמין שכשבארץ עוד בקושי התחיל הסמסטר כאן הוא כבר נגמר...
וחגית סוף סוף הבריאה לאחר שבועיים של כאב גרון ושיעולים בלתי פוסקים (החיפוש אחר המדביק המסתורי ממשיך אבל הרמזים מצביעים למשרד של חגית...)
אבל בואו נתרכז בדברים קצת יותר נחמדים – החגים שעברו ואלו שהולכים ומתקרבים.
אז לפני שבועיים בערך חגגו האמריקאים את חג ההודיה בו הם אמורים להודות על מזלם הטוב אך בעצם מתרכזים בעיקר בטחינת מזון שלא מביישת שום חג יהודי ובקניות רצחניות (תרתי משמע). אחד האירועים המסורתיים הגדולים בכל ארצות הברית הוא תהלוכת חג ההודיה של מייסיס תהלוכה של אנשים ובלוני ענק שהולכת מרחוב 77 ועד לטיימס סקוור (רחוב 42). אלפי אנשים יוצאים לצפות בתהלוכה ברחוב ומיליונים נוספים צופים בה בטלוויזיה, אבל קומץ קטן של אנשים מובחרים מצליח למצוא מרפסת פנויה ולצפות בתהלוכה מלמעלה, ונחשו מה? הפעם אנחנו היינו חלק מאותו קומץ!! העבודה של חגית (שעכשיו ברור למה היא עובדת בה) ממוקמת בדיוק בכיכר קולומבוס שגם דרכה עוברת התהלוכה וכך יצא לנו לצפות ממש כמו בני מלוכה באלפי האנשים ברחוב אה... וגם בתהלוכה. בתהלוכה עצמה היה ניתן לראות תזמורות ענק של מאות נגנים, ליצנים מכל הסוגים והמינים וכמובן בלונים (בין היתר סנופי, בוב ספוג, רונלד מקדונלד ועוד כמה שלא ממש זיהינו)

לאחר התהלוכה שפר עלינו מזלנו וקיבלנו טרמפ עד לבית של קרוביה של חגית שהזמינו אותנו לארוחת חג.
קצת קשה לקרוא למה שקרה שם ארוחה... הגענו לבית בסביבות 12 בצהריים ואכלנו ללא הפסקה עד ל10 בלילה. בין היתר טרפנו מבחר של 10 סוגי מטבלים, 15 מנות ראשונות, 8 מנות אחרונות ותרנגול הודו אחד.
רק נגמר חג ההודיה וכבר הגיע יום שישי שאחרי החג אשר מכונה – יום שישי השחור אשר מתאפיין בהוזלות מטורפות בחנויות, לפי נועם השם נובע מזה שבסוף היום רואים שחור בעיניים. לכבוד היום המיוחד חנויות רבות פותחות את שעריהם ב3 בבוקר (?!?!?) ואנשים מגיעים לפני ועומדים בתור, השנה לכבוד המצב הכלכלי יותר אנשים הגיעו ואפילו השכילו לרמוס למוות את אחד העובדים ברשת וול מארט בדרך למוצר מוזל במיוחד . אנחנו לא נסחפנו לטירוף קמנו כמו בני אדם ובאופן מפתיע לא מצאנו מדפים ריקים. בין השאר קנינו גם מזרון מתנפח עליו תוכלו לישון כשתבואו לבקר (רמז, רמז)
אז אם מדברים על חגים אי אפשר כבר להתעלם מטירוף חג המולד שהתחיל כבר לפני כמה חודשים אבל רק הולך ומחמיר ככל שהאירוע המכונן מתקרב. אז כבר קשה למצוא בעיר עץ שלא מלא באורות וחנות שלא משמיע שירי חג מולד בסבב. אנחנו באופן אישי די נהנים מתצוגת האורות הבלתי נגמרת ומשתדלים לטייל בחוץ כמה שיותר ולראות אורות, חלונות ראווה מקושטים וירידי חג מולד שצצים בכל פינה.

אל דאגה, כמובן שהאמריקאים משתדלים להיות כמה שיותר תקינים פוליטית ולכן על כל 10 עצי חג מולד אפשר למצוא (במקרה שמסתכלים טוב טוב) חנוכייה (או מנורה כפי שקוראים לה כאן מסיבה לא ברורה)
אז נשאר עוד שבוע עד לחופשת סמסטר ואז נשתדל לכתוב שוב פעם

שיהיה סוף שבוע נהדר
מתגעגעים ואוהבים
חגית ונועם

West Side Stories 10

זהו!
אתמול באופן רשמי התחיל החורף! זאת אומרת אפשר לומר שהוא התחיל כבר קודם כי מבחינתינו 10 מעלות צלזיוס זה יופי של חורף וגם הזיזו את השעון לפני שבועיים, אבל אתמול התחיל להיות קר. ממש קר. אברים פנימיים בגוף שלנו קופאים וחבל. היום נמדדו 3 מעלות צלזיוס באמצע הצהריים ואיזה כיף היום בלילה יהיו מינוס 3 מעלות! הידד! השמחה והאושר! או שלא…כדי לחמם מעט את ליבנו ולבכם אנחנו יכולים לספר שהבית שלנו מחומם ואין כמו חימום אמיתי שבו אפשר להסתובב עם בגדים קצרים בבית- זה היתרון היחידי.
ובכן, הבטחנו ולכן נקיים! מערכת הבחירות בארצות הברית היא מעניינת מאוד והאחרונה הייתה מעניינת במיוחד. בפעם הראשונה התמודד מועמד שחור על המשרה החזקה בארצות הברית (למרות שיש הטוענים שתחת שלטון בוש המשרה של סגן הנשיא היתה החזקה ביותר- חחחח). אז אם סיפרנו לכם עד כמה מוזרים האמריקנים עד היום, אז במערכת הבחירות הזו על אחת כמה וכמה אפשר להגיד את זה. חוץ מהעובדה שכל יום ניסו לעצור אותנו ברחוב כדי שנצביע לאובאמה, ובכל מקום שפנינו ראינו סיכות ושלטים וכובעים וחולצות, אז גם בטלוויזיה- החבר הכי טוב של האמריקני המצוי (אולי חוץ מכרטיס האשראי שלו) לא הפסיקו לפמפם לנו את הנושא, הכי מדהים זה לראות איך סלבריטאים תופסים עמדה ובאופן פומבי מצהירים על תמיכתם במועמד- במקרה הזה באובאמה.
אז אין ספק, הוא כובש הוא צעיר, הוא חריף ויש לו שכל אבל כמו שאומרים כל הפרשנים- רק בזכות אופרה ווינפרי הוא זכה. אתם פשוט לא יכולים לתאר לעצמכם כמה כוח יש לאישה הזו פה. אם היא הייתה מתמודדת בעצמה אנחנו יכולים להבטיח לכם שהיא הייתה זוכה.
לקראת יום הבחירות היינו בטוחים שכמו בכל אירוע מעניין בארץ יהיה מעניין ומה לעשות ברחוב, והאמת שלא כל כך טעינו. זאת אומרת במהלך היום היה מאוד משעמם והתקשורת כל הזמן ניסתה לייצר חדשות. נועם חיכה שעה בתור כדי להגיע למכונה עתיקה שהיה צריך היסטוריון כדי שיסביר לכל אחד איך להפעיל אותה (מושכים פעמיים ואז מזיזים את המתגים הנכונים...) ולבסוף להצביע. (בארץ כבר מזמן היו מוותרים והולכים לנגב חומוס- דוגרי יותר שווה...) לרגל הבחירות כל מיני רשתות מזון העניקו דברים בחינם למצביעים: רשת סטארבקס נתנה קפה ורשת בן אנד ג'ריס חילקה גלידה. אבל דווקא ביום הזה היינו חולים- ובכך נפתרה בעית הרעב העולמי- נועם וחגית לא גמרו לכולם את האוכל. אז כן, פספסנו הכל, גם את האוכל חינם וגם את המסיבות ברחוב! קמנו שנינו חולים בבוקר ואחרי שחגית חזרה עם חום גבוה מהעבודה ונועם לא הרגיש טוב פספסנו את האירוע ההיסטורי המשמעותי ביותר שקרה בזמן האחרון הארצות הברית- על פי הפרשנים. אז פספסנו. לפחות שמענו את צרחות האושר מחלונות השכנים בכל פעם שהודיעו על מדינה שבה אובאמה זכה ומכיוון שהדירה שלנו לא רחוקה מהארלם גם שמענו את החגיגות. לסיכום נקווה שברק באמת יצליח לעמוד בציפיות ויצליח להציל את המדינה מלהתרסק לחלוטין כפי שקצת מרגיש שקורה בימים אלו.
ובהקשר זה, נועם עדיין מחפש התמחות לקיץ, ממש אחרי הבחירות הוא נסע לשרלוט שבצפון קרולינה לאחר שהוא עבר את הסיבוב הראשון של הראיונות של בנק אוף אמריקה ובילה יומיים במלון כשכל ההוצאות והנסיעות (טיסות) מכוסות על ידי החברה, ושעה וחצי בראיונות מתישים הוא קיבל השבוע תשובה ש"תודה אבל לא עכשיו" או במילים אחרות "גם המצב הכלכלי שלנו על הפנים ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו יותר מידי מתמחים". מה שכן, כאמור היה מאוד נחמד ונועם גילה תופעות חדשות – בארוחה הראשונה בשרלוט נועם הזמין קולה ולגם אותה בהנאה רבה (החברה שילמה עליה J) ולפני שהוא סיים המלצרית הביאה לו עוד כוס (???) בתגובה נועם שאל את המלצרית בתדהמה למה היא הוסיפה לו עוד כוס (אז נכון שהחברה משלמת אבל לא צריך להגזים) ואז הוא גילה את שיטת ה"ריפיל" – מילוי מחדש, מסתבר שבמדינות שהם לא ניו יורק זה די מקובל שפשוט ממלאים לך כמה פעמים שאתה רוצה את הכוס – פלא שעולים במשקל?
לסיום נספר על עוד חוויה נהדרת שהייתה לנו – משחק הכדורסל בליגה הטובה בעולם (ולא, זו לא היורוליג) נועם השיג כרטיסים מוזלים למשחק של הניקס מול הג'אז במדיסון סקוור גארדן. למי שלא יודע נועם הוא אוהד יחסית נלהב של הג'אז והוא היה מוכן כבר להנות ממשחק שבו הם מנצחים את אחת הקבוצות החלשות בליגה. אבל הפלא ופלא ניו יורק ניצחו. מיותר לציין שלהיות במשחק כזה ועוד כשהקבוצה הביתית מנצחת זו חוויה אדירה, ההפעלות, האורות מוכרי המזון שעוברים כל 2 דקות ומסתירים את המגרש אה, וגם השחקנים שעל המגרש (נראה שהם קצת נבלעים בכל ההמולה מסביבם), חגית נהנתה מהמגוון הרחב של המאכלים שניתן היה למצוא שם החל מפופקורן ועד סושי ושוב הצליחה להבין למה האמריקאים שמנים... בקיצור מומלץ ביותר!!
זהו, אז כרגיל כתבנו קצת הרבה ומי שזה מפריע לו, חבל, אנחנו מנסים לשתף אתכם במה שעובר עלינו.
בשבוע הבא נאכל תרנגול הודו בחג ההודיה ובקרוב נספר לכם על כך
סוף שבוע נעים
חגית ונועם

West Side Stories 8

שלום לכולם

עוד שבוע עבר ולמי שלא אמרנו באופן אישי אז: "גמר חתימה טובה" ולמי שצם מקוים שהיה צום קל (אגב כאן האמריקאים לא מסוגלים להגיד חתימה טובה אז הם פשוט אומרים "גמר" או שיהיה לך "צום משמעותי" יענו meaningful, אנחנו צמנו שזו חוויה מעניינת כשלעצמה בכל מקום שהוא לא ישראל. קודם כל היה צום מאוד קל ואנחנו לא יודעים אם לזקוף את זה לזכות מזג האוויר או לשיטה של משפחת דיקמן והלפרין- ארוחה חלבית (תודה אגב’ היה מעולה), אז מה שזה לא יהיה, זה עבד.

את הארוחה המפסקת ערכנו בביתנו יחד עם השכן הברזילאי מהבניין שלנו שהתגייר לפני כמה שנים ועם שתי יהודיות כשרות שסיפרו לנועם שהן מתכוונות להזמין אוכל סיני והוזמנו מיד לשולחננו.
אז בנוגע לצום, לצום בחול זה ממש מוזר, קודם כל כי כולם ממשיכים את חייהם וזה גם לא פשוט להסביר לכל מי שמאחל לך חג שמח על מהות החג ושהוא לא ממש שמח ולא ממש כיף, הכבישים מלאים- ולא זה לא רעיון טוב לנסות לעבור באור אדום- תאמינו לנו ניסינו... בתי עסק עובדים ואולי הכי גרוע ממשיכים למכור אוכל! אז צריך למצוא את הדרך היעילה ביותר להגיע לבית הכנסת בלי לעבור מסעדות או בתי עסק שמוכרים אוכל וזו משימה מאוד לא פשוטה באזור שלנו- ממש כמו משחק מחשב שצריך למצוא את הדרך בתוך המבוך...

חוץ מזה אנחנו רגילים לשמוע את אבא של חגית מתפלל בנוסח אהוב ומוכר בשפה מתגלגלת ולא עם ריש מוזרה ועצירות או שפתאום ממציאים שירים או מנגינות חדשות לקטעים ידועים ואהובים (נו באמת’ לשיר את הקדיש- ככה?) החזן בבית הכנסת ביום הראשון היה כל כך מוזר שזה פשוט מפחיד , לא היה ברור אם הוא חזן או מתפלל בקול רם לעצמו- הוא גם עשה תנועות מפחידות עם הידיים ובקיצור החוויה לא הייתה מוצלחת במיוחד מה שעודד אותנו לנסות בית כנסת אחר ביום השני שהיה מאוד מוצלח- בית כנסת ישן משנות ה-40 שפועל רק בשבתות וחגים עם קהילה קטנה באזור הארלם- ולמי שתהה, כן יש יהודים שחורים בארצות הברית (אנחנו הופתענו)- היה מגניב!

ואולי החלק הכי מוזר”Hasala” . מסתבר שלאמריקאים המוזרים האלה יש אמבולנס לשבתות ולחגים. האמת שאנחנו לא ממש יודעים מתי הוא פועל אבל ביום כיפור התוודענו אל המוסד. לצערנו אישה מבוגרת חטפה התקף אפילפטי באמצע התפילה, מיד המתפללות שהיו לצידה צעקו אם יש רופא ובבית כנסת בניו יורק מסתבר שיש לא מעט רופאים, שכל מה שהם עשו היה להזמין לה אמבולנס. לאלו מאיתנו שראו התקף או שניים (שייפ...) אתם ודאי יודעים שאין יותר מדי מה לעשות בנושא ובדרך כלל אחרי ההתקף החולה פשוט נרדם- שזה מה שקרה אבל פתאום באמצע כל ההמולה הגיעו 6 גברים לבושים במיטב מחלצותיהם- חליפות וקיטל וכיפות וציציות, עם ציוד רפואי והנשימו את האישה ולאחר מכן פינו אותה משם. אכן חוויה מוזרה באופן כללי וביום כיפור בפרט. הם גם גירשו משם את האמבולנס הרגיל שהגיע, ונשאלת השאלה למה בעצם בעיר של מיליוני גויים לא העדיפו להשתמש בגוי של שבת....(בקרב מי שיענה נכונה תוגרל חופשה חלומית בדירה נחמדה בניו יורק...)

חוץ מזה חוויות נועם וחגית הסלבריטאים לא הסתיימו, באחד הימים עברנו לנו בכיכר הזמן או בשמה הלועזי טיימס סקוור כשלפתע קפצו עלינו שני חברה שהציעו לנו להצטלם לתמונה שתופיע על אחד הבניינים כשמתחתינו יהיה כתוב שאנו מצהרים על נאמנותנו ל-PC (ולא ל-MAC לחילופין). כמובן שלא בזבזנו הזדמנות לפרסום בחינם ובהמשך תראו את התמונה שלנו! ישנה גם טענה שבכל פעם שנהיה באזור ונשלח SMS הם ישימו את התמונה שוב! אז כשנסתובב ביחד בכיכר כשתבואו לבקר אל תשכחו לבקש מאיתנו...

בסופ"ש שעבר הלכנו לבקר בקברו של הנשיא גראנט שנמצא ממש לידינו- מדובר במוזוליאום ענק ויפיפה שנמצא שם כבר מהמאה ה-18 או משהו כזה ושוב אנו מזכירים, למבקרים מובטח סיור באזור באדיבות פרגו טורס. אחרי הסיור המלבב קפצנו לאוניברסיטה שם היה אירוע ענק של מעין שבוע הספר לילדים (רק שזה לא היה שבוע אלא סוף שבוע ורק חברת טארגט מכרה ספרים אבל העיקר הכוונה והארגון שהיה מוצלח). הופיעה שם ליסה לואב שזכורה בישראל בעיקר מהלהיט שלה "stay (I missed you)" שבינתיים הפכה לגרסה אמריקאית של יובל המבולבל רק בלי הקרחת שהופיעה במגוון שירי ילדים (והרכבת שרה צ'ו צ'ו צ'ו) ובאופן מפתיע זוהתה על ידי חגית. ואפילו ראינו מישהו שאפילו מוכר בימים אלו - האבא מסדרת הטלוויזיה האמריקנית "אחת שיודעת"- כן הוא חתיך גם מקרוב ומחבק ממש מצוין (חחחח- תמונה מצורפת). וכמו ישראלים טובים דאגנו לקחת כל מה שנתנו בחינם- תיק קטן מים בטעמים יוגורט וקאזו- בקיצור יום מלא הפתעות.

ועכשיו להערה קטנה בנושא מזג האוויר- כן, הוא מוזר. בשבועיים האחרונים התחלנו לטעום מטעמו של הסתיו הניו יורקי- עדין לא שלכת אבל בהחלט חורף ישראלי טיפוסי ולא, ג'קט לא מספיק. השבוע מסיבה לא ברורה חזרנו לטמפרטורות מצוינות ואפילו ישבנו יום שלם בפארק אתמול. המסקנה- אנחנו אוהבים קיץ וחבל!

מזג האוויר המצוין לא ממש עוזר לנועם שאמור ממש בימים אלו לשבת בבית וללמוד למבחני אמצע הסמסטר שיתחילו השבוע (מבחן אחד השבוע ועוד שניים בשבוע הבא) איך בדיוק הגיע כבר אמצע הסמסטר ומה בדיוק הספקנו ללמוד בחודש וחצי, לפרופסורים האמריקאים הפתרונים, לנועם זה עדיין לא ממש ברור.

הבחירות גם הולכות ומתקרבות ומי שסיפר לנו שאמריקאים לא מדברים על פוליטיקה כנראה לא היה בניו יורק בשנת בחירות כי כאן זה הנושא החם, נועם אפילו קיבל כרטיס בוחר השבוע כך שבמקרה שאתם רוצים לשכנע אותו לאיזשהו כיוון, זו ההזדמנות שלכם להשפיע על איך תראה ארצות הברית בשנים הקרובות.

לסיום - מי שקיבל מנועם דוא"ל שמזמין אותו להצטרף ל"linkedin" נסביר על כך בכמה מילים:
האמריקאים כמו בהרבה מקרים עושים הרבה דברים כמו בישראל רק בצורה הרבה יותר ממוסדת, בצורה זו מוסד ה"חבר שלי מכיר את חבר שלו והוא יסדר לי עבודה" הפך למוסד הנטוורקינג האמריקאי שמהותו היא אותו דבר אבל הוא הפך לסוג של אובססיה לאומית. האמריקאים יכולים לשלוף את המכשיר הסלולרי שלהם אחרי שיחה של 2 דקות ולהחליף פרטים כחלק מהריטואל, ומקומות עבודה ומוסדות לימוד מארגנים באופן קבוע אירועי נטוורקינג כדי ליצור קשרים בין מקומות עבודה, מעסיקים, מועמדים למקומות עבודה וכו'. האתר שנשלח אליכם הוא אתר שמהותו מקצועית שלא כמו הפייס בוק המוכר והחברתי, המהות של לינקאין היא שבמידה ובעתיד תרצה לעבוד בחברה מסויימת ולחבר של חבר שלך יש מכר שעובד שם תוכל לקבוע איתו פגישה ולשוחח על כך, אז במידה ואתם רוצים לנסות אתם מוזמנים וגם במידה שלא אנחנו לא נעלב, זאת לא הצעת חברות, רק הצעה עסקית.

שיהיה לכולם חג סוכות שמח ורגוע
תהנו מכל הסרטים הפסטיבלים והארוחות
אוהבים ומתגעגעים
חגית ונועם

West Side Stories 7

שלום לכולם,
דבר ראשון שנה טובה לכולם!!

אנחנו מקווים שקיבלתם את הברכה הצנועה ששלחנו במייל בערב החג.
תודה לכל מי ששלח לנו גם ברכה, אנחנו נהנים לקבל כל סימן חיים מכם!!
גם כאן בניו יורק הרחוקה השתדלנו לחגוג את החג כהלכתו (מה שאומר לאכול כמויות בלתי נתפסות של אוכל בשלושת ימי החג) נועם אפילו הלך בערב החג לבית הכנסת הסמוך יחד עם השכנים הישראלים שלנו ועם הרבה סטודנטים וסטודנטיות לרבנות ששרו במבטא אמריקאי כבד את שירי החג השונים.
לאחר מכן אכלנו את ארוחת החג הראשונה עם שכנינו הישראלים וההורים שלהם, חגית הכינה שתי חלות וחווינו ערב מרתק בליווי ניגונים תימניים (ארץ המוצא של אב המשפחה).
יום למחרת נועם יצא באמצע שיעור ונסענו לקרובי המשפחה של חגית בניו ג'רזי לארוחה קצת פחות מסורתית אבל מאוד טעימה, חגית הכינה שתי חלות שזכו להצלחה רבה.
גם ביום רביעי לא התעצלנו ונסענו לברוקלין לקרובי משפחה של חברה של חגית (בתאור) שהזמינו אותנו לארוחה ענקית נוספת (נחשו מה הבאנו...נכון, 2 חלות!!).
בקיצור בחג הזה היינו מסודרים ביותר ובימים אלו אנחנו עדיין מתאוששים ומנסים לחזור למשקלנו המקורי.

בנוסף, בשבועיים האחרונים יש לנועם הרבה לחץ בגלל שהאמריקאים המסודרים האלו מתחילים כבר באוקטובר לבחור את המועמדים להתמחויות קיץ!!! אז בשבוע שעבר נועם ביקר באירוע אליו הגיעו מגוון חברות מכובדות כמו קולגייט, ג'נרל אלקטריקס, ג'ונסון & ג'ונסון ועוד רבים וטובים ויום לאחר מכן בעוד יריד עבודה שהיה בקולומביה שאליו הגיעו ענקיות כמו גוגל, מיקרוסופט, בלומברג ועוד כל מיני שמות מכובדים מהתעשייה. נועם נאלץ ללבוש חליפה, ללוות מהשכנים עניבה ולהסתובב ככה כמה שעות בניסיון להרשים את נציגי החברות, בנוסף כמסורת חיפוש העבודה המייגע בארה"ב לאחר שנפגשת עם האנשים בירידים והחלפת איתם כרטיסי ביקור וקורות חיים צריך גם לשלוח להם מכתבי תודה (?!) על כך שהקדישו לך מזמנם. האם כל זה יוביל לעבודה בקיץ הקרוב? אם זה יקרה אתם תהיו הראשונים לדעת.

להרבה אנשים שמגיעים לניו יורק יש חלום להפוך באחד מהימים לכוכבי טלוויזיה, אנחנו החלטנו לוותר על שלב החלומות ובשבוע שעבר דילגנו על כל השלבים והפכנו לכוכבי טלוויזיה מבוקשים במיוחד כאן בניו יורק... לא מאמינים? אז ככה...
לפני מספר חודשים (2) גילינו שאפשר להירשם להשתתף כקהל בתוכניות טלוויזיה שונות בעיר, כמובן שמיד נרשמנו לכולן ולאחר מספר שבועות חגית קיבלה במייל הודעה שהיא נבחרה להשתתף כקהל בתוכנית של מרתה סטוארט!!! (מי שהשם לא אומר לו משהו, מרתה היא גורו של עיצוב בית ובישול שאפילו בילתה קצת זמן בכלא בגלל העלמת מיסים של כמה מיליוני דולרים לפני כמה שנים) כך שביום חמישי יצאנו מצוידים בכרטיסים לתוכנית. לאחר המתנה של כשעה נכנסנו פנימה לאולפן המדהים והענק של התוכנית מלווים בבחור משעשע שהתפקיד שלו הוא להגיד לקהל מתי למחוא כפיים, מתי להגיד המממ... (כל פעם כשמשהו נראה טעים) ומתי להתלהב ממשהו שמרתה מכינה. לאחר שהקפיאו אותנו במיזוג של האולפן התוכנית התחילה. מרתה הכינה שקיות מתנה, עוגיות (יחד עם אחת השחקניות מ"המשרד") ורוטב תפוחים ובהפסקת פרסומות אפילו חילקו לנו מתנות (יומן, דיסק ועוגייה!!!).
יצאנו שמחים ומרוצים והלכנו לנו בשלווה לכיוון מרכז העיר, במרכז העיר נועם הבחין בבחור שעומד ברחוב ומציע לאנשים להירשם למשהו בחינם, כמובן שמיד נגשנו לראות במה מדובר, אז הוא שאל אותנו האם אנחנו רוצים להיות קהל בתוכנית של דיוויד לטרמן, לאחר שדנו וחשבנו על הנושא באריכות (5 שניות) החלטנו שהזדמנות כזאת לא מגיעה כל יום וענינו בחיוב (מה אנחנו פראיירים?) לאחר כמה שעות הגענו לאולפנים בהם מסריטים את התוכנית קיבלנו הדרכה על איך להיות קהל טוב (לצחוק מכל דבר שלטרמן אומר ולא לעשות קולות טיפשיים של התלהבות כמו שעשינו לפני כן אצל מרתה) נכנסנו לאולפן בו כמובן הקפיאו אותנו וצפינו בתוכנית טובה במיוחד של לטרמן שהיה מעוצבן כי יום לפני כן מקיין, המועמד לנשיאות, הבריז לו ברגע האחרון (כי הוא היה חייב לטוס לוושינגטון להציל את הכלכלה) והתראיין אצל מישהו אחר.
אצל לטרמן ראינו את פריס הילטון (היא אפילו יותר רזה במציאות), את האצן האולימפי מג'מייקה שזכה ב3 מדליות זהב באולימפיאדה וכמובן את כל הצוות של התוכנית כולל להקת האולפן המצוינת שניגנה בפרסומות. שיצאנו החוצה מהאולפן ישר עטו עלינו צוות טלוויזיה של "entertainment tonight" שרצו שנספר להם איך הייתה התוכנית ואיך לטרמן הגיב לנושא מקיין. וכך ביום אחד הופענו ב3 תוכניות טלוויזיה!!!

חוץ מזה יש לנו עוד חדשות טובות- בשעה טובה חגית מצאה עבודה! היא מנהלת משרד בחברת סטארט אפ ישראלית חמודה שיש בה 10 אנשים בניו יורק ועוד 40 בארץ. זה די נחמד למרות שזה לא מה שהיא חיפשה אבל בהתחשב במצב ולאור העובדה שכל מי שפגש אותה אמר לה שזה מאוד מפתיע שהיא מצאה עבודה כל כך מהר באופן כללי ובייחוד עכשיו, אנחנו מרוצים. חגית בכל מקרה תמשיך לחפש עבודה במשאבי אנוש אז אם אתם שומעים על משהו תעדכנו!

אז זהו להפעם, מחכים לשמוע איך עבר עליכם החג.
לסיום אנחנו רוצים בהזדמנות זאת להגיד מזל טוב לנועה ונדב שמתחתנים ביום ראשון!!!! (לא שכחנו)
וגם בשעה טובה לדיקלה ויונתן שהתארסו השבוע!!! (חשבתם שתוכלו להתחמק... אבל לא!)

גמר חתימה טובה לכולם.
חגית ונועם פרגו